“אני הראשונה שכותבת ביקורת על הספר הזה. לא כבוד גדול במיוחד. היחס שלי אליו אמביוולנטי מאוד, התלבטתי אפילו כמה כוכבים להעניק לו. על פי הכתיבה? התוכן? החשיבות? בכל הפרמטרים הללו היו לי התלבטויות.
תחילה לתוכן הספר. רומן הוא נער, בן למשפחה יהודית שהוגלתה לגטו וורשה. אבל רומן גודל וחונך כקתולי, מפני שאמו היהודיה היתה נשואה לפולני קתולי. יש לו אב חורג יהודי ואח ואחות תינוקת, והם סובלים ביחד את החיים-לא-חיים בגטו. ייחוסו כפולני קתולי לא מקנה לו הנחות בסבל ועד חיסול הגטו לאחר המרד, הוא מתנהל כיהודי לכל דבר.
אמיליה היא נערה פולניה, שבני משפחתה נרצחו על ידי הנאצים בכפר הולדתה, אירועים שהתרחשו בספר הקודם של הסופרת שלא תורגם לעברית. בספר הנוכחי היא מאומצת על ידי זוג פולנים והם גרים בוורשה. אמיליה מצטרפת לשכנתה, עובדת סוציאלית שעוסקת בהברחת ילדים קטנים ותינוקות מהגטו ומסירתם לאימוץ בידי פולנים בצד הארי. אמנם אמיליה רק בת ארבע עשרה, אבל היא נשאבת לפעילות המסוכנת וביחד עם כמה עובדות סוציאליות הן מצילות ילדים יהודים.
במהלך הפעילות הזו היא נפגשת עם רומן ומשפחתו ומבריחה את אחותו התינוקת של רומן.
כל חלקו הראשון של הספר עוסק בזוועה של חיי היהודים בגטו ובסבלם היחסי של הפולנים עד חיסול הגטו, ואז הוא עובר לתאר את סבלם של הפולנים דרך עיניו של רומן, שהצטרף למורדים ועיניה של אמיליה. ומכאן, רוב רובו של הספר מתאר את גורלה של פולין תחת הכיבוש הנאצי ולאחר מכן תחת הכיבוש של הצבא האדום.
ומכאן האמביוולנטיות. נכון שגורלם של הפולנים היה רע ומר. וורשה נהרסה כמעט כליל, היתה מצוקת מזון קשה, אזרחים רבים נרצחו, ואני מניחה שכל זה אמת לאמיתה. אבל כשכורכים את הספר עם שואת יהודי פולין, הספר מעורר בי אי-נוחות קשה. המשקל השווה שהסופרת נותנת לסבלם של הפולנים והיהודים, מעורר כעס כשאנחנו יודעים עד כמה הפולנים שיתפו פעולה עם הנאצים, כמה יהודים הוסגרו לידי הנאצים על ידי פולנים, ואיזו שנאה ודעות קדומות הולידו את המעשים הללו. שלא לדבר כמה הזדרזו הפולנים, ששכניהם גורשו לגטו או נשלחו למחנות השמדה, לנכס לעצמם רכוש יהודי.
כל זה כמובן לא מוזכר אפילו ברמז. הפולנים של קלי רימר הם הגונים, אוהבי אדם, מסכנים את חייהם כדי להציל יהודים, משתתפים במרד גטו וורשה, ממשיכים את המרד אחרי החיסול של הגטו, הם אמיצים, אוהבי ארצם ומקריבים את חייהם למענה, רעבים, חסרי בית, עובדים בפרך כדי לשקם את עירם ההרוסה, ועם תום המלחמה עוברים לשלטונם האכזרי של חיילי הצבא האדום.
עד כאן התוכן המרגיז.
לעניין רמת הכתיבה. מכיוון שהסיפור נכתב מבעד לעיניהם של רומן ואמיליה, המבע קצת ילדותי, ואם הספר נכתב כדי שבני נוער ייחשפו להיסטוריה, הוא מקומם עוד יותר, במחשבה שבני נוער שיקראו בו יקבלו מבט שקרי וחד מימדי על שואת יהודי פולין ועל "שואת" הפולנים הנוצרים. זו גם הסיבה שחשיבות הספר מוטלת בספק. ממש כמו יצירות אומנות שעוסקות בשואה ומעוותות את ההיסטוריה. המייצג המפורסם ביותר הוא הסרט החיים יפים של רוברטו בניני. מייצג אחר הוא סרטו של לארס פון טרייר, רכבות לילה, שאחת הסצינות המקוממות מראות משפחה גרמנית סובלת במהלך המלחמה, אשר סועדת את המרק הדליל שלה בכלי פורצלן, כשהם עטופים במעילי פרווה בגלל הקור הנורא. בקיצור, סבל גרמני צרוף.
העיסוק בשואה ביצירות אומנות הוא חשוב מאוד אבל גם מסוכן. וההשוואה בין סבלם של היהודים לסבלם של אחרים, מרככת את הזוועה ומטשטשת את האמת.
אני, אישית, לא מסוגלת לנסוע לטיול בפולין, ממש כפי שאינני מסוגלת לנסוע לטיול בגרמניה.”
