“אני חושבת שהגעתי לעמוד 132 ואז החלטתי שאני ממש לא נהנית מהספר הזה ושקראתי מספיק.
לא תיכננתי לכתוב על זה ביקורת כי לא סיימתי אותו וחשבתי שיש מצב שאני אחזור אליו ואסיים אותו, אבל עברו כבר חודשיים ונראה לי שזה מספיק.
הספר הזה פשוט לא היה בשבילי, ונראה לי שידעתי את זה כי מההתחלה, מהעמוד הראשון, משהו שם פשוט לא התחבר לי.
אני זוכרת שאפילו ניסיתי לקנות את הספר הזה לפני שנתיים ולא היה אותו במלאי, ואז לקחתי אותו מהספרייה ולא קראתי אותו בסוף בגלל שהרגשתי דחייה לא מוסברת, ואז הוא נעלם!
אז לא יכולתי לקרוא אותו.
עד שכמה חודשים אחר כך מצאתי אותו באות הלא נכונה, ודי הייתה לי מחשבה לפני שמצאתי אותו שאני הולכת לחפש ספרים שלא נמצאים במקום שלהם ואחרי דקה הוא פשוט היה מול הפרצוף שלי, אז שאלתי אותו שוב.
יש ספרים שאני פשוט יודעת מאיך שאני מתרגשת מהתקצירים, שאני הולכת ממש לאהוב אותם, וכאן זה היה ההפך.
העניין הוא שאני בדרך כלל לא בוחרת ספרים כאלה, כי אני יכולה להרגיש שהם לא בשבילי, אבל מכיוון שכבר קראתי 2 ספרים מהסופרת הזאת ומתתי עליהם, ובכיתי מהם, והרגשתי שהם מדברים אל משהו בנשמה שלי - הייתי חייבת לתת צ'אנס.
לא אהבתי את הכתיבה, לא אהבתי את הדמויות, לא אהבתי את איך שאנחנו עוברים מההווה שבו פופי ואלכס כבר לא מדברים, לעבר שלהם שמראה איך הם הכירו ואת החופשות שלהם ביחד במשך השנים.
אחד הדברים שאני הכי אוהבת בספרים שלה, זה שהיא כותבת על חופשה, והיא עשתה את זה ברומן קיץ ובאהבה מהספרים.
אבל כאן, זה הרגיש כל כך לא נעים, הרגשתי לא בנוח.
אז פופי ואלכס הם חברים טובים שיוצאים לחופשה ביחד כל שנה בקיץ, עד שהם מפסיקים משום מה ואנחנו הקוראים לא יודעים למה, אבל זה די מרומז שזה כי משהו קרה שקשור לכך שאולי התפתח ביניהם משהו רומנטי.
פופי עובדת במקום שמשלם לה לצאת לחופשות ולכתוב עליהן, לא ממש זוכרת את הפרטים, נראה לי שזה איזה עיתון של טיולים או משהו.
היא מתגעגעת לאלכס, והיא מרגישה שהיא ממש צריכה חופשה איתו כמו בעבר, אז היא מציעה לבוסית שלה שהיא תצא לחופשה באיזשהו מקום שאלכס במילא נוסע אליו לחתונה... אני חושבת שזאת החתונה של אח שלו אבל אני לא בטוחה כי קראתי את הספר הזה מזמן.
הבוסית אומרת לה לא, ושהיא לא הולכת לממן את החופשה למקום הזה כי היא בחרה יעד אחד, ואז פופי אומרת לה שתשלח מישהו אחר ושהיא לוקחת חופשה.
ואז היא בעצם משקרת לאלכס שהעבודה שלה מממנת את החופשה שלהם, שזה בלתי נסבל בעיניי, אני שונאת שקרים בספרים.
וגם, חיכיתי המון עמודים שהם יהיו ביחד בהווה כדי להרגיש איזשהו חיבור לסיפור, אבל כשהם היו ביחד סוף סוף זה הרגיש מרוחק ולא נעים, כנראה בכלל מה שקרה בעבר, אבל בנקודה הזאת בסיפור אני עדיין לא קראתי מה קרה, ולכן זה פשוט הרגיש מביך, ולא כיף.
כאילו... היא משקרת לגבי זה שהעבודה מממנת את החופשה, כל פרק שני זה פרק שעובר לספר על העבר שלהם שלא עניין אותי בכלל, ואז הם מגיעים למקום החופשה וחם שם מדי, והמזגן במקום שפופי יכלה לממן לא עובד כמו צריך.
כאילו אלכס חושב שהם נוסעים על חשבון העבודה, אז כל ההוצאות זה בעצם על העבודה, אבל מכיוון שפופי משקרת על זה, כל ההוצאות עליה והוא לא מודע על זה, וזה פשוט לא משהו שאני מרגישה בנוח לקרוא עליו.
אלכס כדמות נראה חמוד, הוא נראה כדמות שיש לו ייחוד ואופי שאני רוצה לגלות, אבל פופי פשוט גורמת לי להרגיש חרדה.
אני לא אוהבת את הבחירות שלה, אני לא אוהבת את איך שהיא מרגישה לגבי החיים שלה, פשוט לא התחברתי אליה.
ואני יודעת שזה רק הטעם שלי, כי אני יודעת שממש אהבתי את "רומן קיץ", ושאני רוצה לקרוא אותו שוב ולהפוך את זה לחוויה הכי מיוחדת שיש, בעוד אנשים אחרים לא נהנו מ"רומן קיץ", ומעדיפים את הספר הזה.
אבל אני לא אחת מהם.
ממש אהבתי את "רומן קיץ", וממש לא הרגשתי שום חיבור לספר הזה, ואני בטוחה שאם הייתי מכריחה את עצמי לקרוא אותו הייתי מוצאת יותר חיבור בחצי השני של הספר... אבל אני לא רוצה להתאמץ כל כך בשביל ספר שבמקסימום יכול להיות שלושה כוכבים עבורי.
זה פשוט לא הגיוני שקראתי יותר ממאה עמודים, ולא נהניתי משום דבר.
וזה למה אני מרגישה בנוח לכתוב ביקורת למרות שלא סיימתי אותו, כי אני יודעת שכל מה שאני עושה פה, זה להסביר למה הספר הזה לא עבד לי באופן אישי, ואולי לעזור לאנשים אחרים להבין שהספר הזה לא יעבוד גם עבורם, מאותן הסיבות.”
