רומן שברקע שלו היסטוריה על כפר דורסט, הממוקם בדרום מערב אנגליה על גדות תעלת למנש.

מסתבר שלכפר היה יעד חשוב לצי המלכותי במלחמת העולם הראשונה והשנייה, בגלל מיקומו על גדות תעלת למנש. הכפר שימש את בסיסי הצי הגדולים. ספינות בריטיות ואמריקניות עגנו בנמל לפני הפלישה לנורמנדי, והכפר שימש כבסיס אימונים עבור הצי המלכותי וכוחות נאט"ו. כיום הכפר הוא אתר תיירותי.

רוב תושבי הכפר באותה עת התבססו על חקלאו

מוליזונה, עיירה נידחת ומכוערת בטוסקנה שבאיטליה. אין בה עתיקות, לא אוצרות אמנות וגם לא נוף עוצר נשימה. יש בה הרבה אשפה, תעלות השקייה צרות ומזוהמות ואנשים שאיבדו כל תקווה.
במוליזונה השכוחה חיות שתי נפשות אבודות. פיורנצו, בחור בן 19 שאיבד את כף ידו בתאונה טיפשית ויחד איתה גם את אהבתו של אביו. וטיציאנה, צעירה בת 32 שחזרה מלימודים בחו"ל במטרה לתרום לכפר שממנו באה ומגלה שהכפר לא כל כך מעוניין במה שיש ל

למען גילוי נאות הספר התקבל מההוצאה.
כל מי שמכיר אותי יודע שהז'אנר הזה הוא לא בדיוק כוס התה שלי.
הסיפור מגולל רומן כואב שמתחיל במקרה, כמו רוב האהבות שנקראות: "אהבה ממבט ראשון".
טייט קולינס בת 23 נרשמה ללימודי תואר שני בסיעוד בסן פרנסיסקו. לשם כך היא עברה להתגורר אצל אחיה קורבין, שמתגורר לבד ועובד כטייס בחברה אזרחית.
באותו יום שטייט מגיעה לבית אחיה, היא נתקלת בעלם צעיר ישן ליד פתח הדלת. לאחר

אם יעירו אותי באמצע הלילה ויעשו לי מבחן אסוציאציות מהיר, זה ייראה כך:
קריסטין הרמל. השחתת זמן!
ג'וג'ו מויס. זבלון!
גיום מוסו. להטיס מהיד ומייד!

הרמל מויס מוסו הם הממ...
והממ... הרי הן סימן למחשבות.

קרא את הספרים שלהם, פיתח מחשבות סלידה עזה מהשילוש המשובש הרמל-מויס-מוסו.
כתב תגובות, לא חסך כותב הביקורות הנרגן את שבטו מהסופר מוסו וגם לא משתי הצלעות האחרות של השילוש המחורטש.
קראו את תגובו

כשוורה, הספרנית בספרייה הקטנה בדיור המוגן שלי ראתה אותי קורא את הארי פוטר היא הרימה גבה. מה פתאום הזקן הזה קורא ספר נוער? כשלקחתי מהספרייה את הספר הזה, היא הרימה שתי גבות, והוסיפה מבט זועם במיוחד. סיפורים ארוטיים? אין לו טיפת בושה, האשמאי הזקן הזה.

טוב, ורה, את יכולה להירגע. סיפורים ארוטיים ממש לא תמצאי פה. מש שכן תמצאי זה ספר קליל וכייפי לימי השרב הכבד שלנו.

ניקי היא מדריכה לקורס כתיבה לנש

#
מסתבר שהיה כפר אנגלי שנקרא אימבר שפונה מתושביו ב 1943 על ידי משרד המלחמה הבריטי (היום משרד ההגנה), כדי לאפשר לצבא האמריקאי שטח אימונים לקראת הפלישה לנורמנדי. הוא היה, כך נכתב, אחד משישה כפרים שהופקעו מרשות בעליהם ופונו, כדי להשתמש בהם לצורך אימונים. מסתבר, למרבה העצב, שלמרות שהובטח למפונים חזרה לביתם אחרי הניצחון, בשנת 2016 הכפר עדיין לא חזר לידי תושביו, למרות הליכים משפטיים שונים. אפשר לראות ת

הספר הזה נופל בין הכיסאות .אל מי הוא מיועד ? לקהל קוראים מבוגרים ? או לקהל קוראים בגיל ההתבגרות ?

גיבורת הסיפור - אלסנדרה בת ה-17 מאבדת את אמה לאחר מחלת סרטן-שד ממושכת ונשארת בבית עם סבתה האבלה,וזוהי כל המשפחה הגרעינית שנשארה לה .אלסנדרה חוזרת לבית הספר, מות אמה מבגר אותה במהירות, השיחות בכיתה מייגעות אותה,תפלות ומשעממות, ומבטיהן החומלים של חברותיה בלתי נסבלים. הכל בעיניה, חסר משמעות. היא מבק

מה עושה אדם המאבד אדם אהוב? יש דברים שמצפים מהאבל לעשות: הוא צריך להתאבל, להיות עצוב, לאפשר לאחרים לנחם אותו ולהגיד דברים כמו "החיים נמשכים" או "זה מה שהיא היתה רוצה שתעשי" יש דברים אחרים שהאבל עושה, ואף אחד לא יודע: לכעוס - על מי שנטש אותו ועל כל העולם, לעשות "שטויות מסוכנות" להרוס דברים שהיו חשובים לו לפני שהפך שכול. אלסנדרה בת השבע עשרה שאיבדה את אמא שלה, כועסת, הורסת ומנסה להפוך את העולם המוכר

על פניו מדובר בזווית מאוד מיוחדת לנושא החרוש, מלחמת העולם השנייה והשואה: חבורה של נשים צעירות אשר אנשי האס אס שולח אותם למשימה מיוחדת עבור הפיהרר - להיות הטועמות של האוכל שמוגש להיטלר, כדי לוודא שהאוכל לא מורעל. להקריב את עצמן בשביל המנהיג הדגול.
אך עם זאת, כשחושבים על זה, מדובר בסך הכל בעוד ספר מני רבים שעוסק בתקופה הזו מנקודת מבטם של הגרמנים שלא לגמרי מודעים לאכזריותו של היטלר ומשטרו ומשתפים פע