“מוליזונה, עיירה נידחת ומכוערת בטוסקנה שבאיטליה. אין בה עתיקות, לא אוצרות אמנות וגם לא נוף עוצר נשימה. יש בה הרבה אשפה, תעלות השקייה צרות ומזוהמות ואנשים שאיבדו כל תקווה.
במוליזונה השכוחה חיות שתי נפשות אבודות. פיורנצו, בחור בן 19 שאיבד את כף ידו בתאונה טיפשית ויחד איתה גם את אהבתו של אביו. וטיציאנה, צעירה בת 32 שחזרה מלימודים בחו"ל במטרה לתרום לכפר שממנו באה ומגלה שהכפר לא כל כך מעוניין במה שיש לה להציע.
בשפה עכשווית, דלה ועדכנית, פאביו ג'נובזי עובר לסירוגין בין נקודות המבט של שני האנטי גיבורים שלו. לכאורה דמויות לא מעניינות במיוחד, בעיירה מעניינת עוד פחות. אך מן השיממון צצה אהבה מהוססת ומתחבטת, ונרקם קשר לא ברור אך חי ומלא תקווה בין פיורנצו וטיציאנה.
הרומן של ג'נובזי נוגע ללב במציאותיות הכואבת שלו. הוא לא עושה הנחות ולא מוותר לגיבוריו, כמו גם לסובבים אותם ולעיירה חרושת התעלות, בהן פירנצו נוהג לדוג, עיירה שהיא דמות בפני עצמה.
למרות הקדרות אהבתי מאוד את הכתיבה של ג'נובזי, את הדמויות שלו ואת המאבק הסיזיפי שלהן במציאות נטולת כל זהר. מציאות של חיים שיש בהם מאבק, ייאוש אך גם ניצוצות של גדולה.

נב התירגום של מונה גודאר איכותי וקולח.
נב 2 כיף לקרוא סופרים זרים ולטעום חוויות שהן בו בזמן גם זרות אך גם מוכרות. כי הרי כל מה שאנושי אינו באמת זר...”

“פיתיונות חיים – פאביו ג'נובזי

אהבתי את הספר של ג'נובזי. קראתי אותו בהנאה וברצף כאשר לעיתים חיוך היה עולה על פני.

הסופר בחר לשלב בעלילה נושאים שהוא בקי בהם: רכיבה תחרותית על אופניים ודיג. ידע אישי מעביר לקורא אמינות כאשר הסופר מעביר תחושות, רגשות, אירועים, מחשבות ופעילויות בתחומים שהוא שולט. אך הדבר שנהניתי ביותר ממנו הוא בחירת הדמות לספר. נער בתיכון בגיל שבע עשרה בערך ועל כן, השפה היא שפת נעורים, שפת בנים, שפה שאינה מהוקצעת או מיופייפת. פשוט שפת היום יום בה משתמשים נערי תיכון, עם כל הקללות, המילים הגסות, המחשבות המובילות אותם רחוק מאוד בנושא סקס, בפרט כאשר אינם מנוסים. תיאורים קלילים, לא מייגעים, לא מדויקים, כפי שהמוח הנערי רואה אותם. בקיצור – שפה שהיא הכול, אך יותר מכל נהניתי מההומור המבצבץ והמשתמע ממנה. אגלה לכם סוד: פסחתי על הקטע המתאר את הפיתיונות בלילה. הגעתי לקטע בחצות הלילה, שקט ודממה סביב, חשוך ורק אורה של מנורת הלילה שלי מאיר את הסביבה הקרובה, אך ברגע שהבנתי לאחר שורה אחת מה הסופר עומד לספר, פשוט פסחתי על הקטע ללא שום נקיפות מצפון.

להמחיש את ההנאות, אביא לכם מספר דוגמאות:

... היום הראשון בים, שמנה ולבנה כמו מוצרלה, ובכל זאת לובשת ביקיני אדום זעיר שאת לא היית מסוגלת ללבוש גם אחרי ששת אלפים שעות מכון כושר וכובע גרב מלא על הפרצוף...
...אני מוכרח להודות שאני לחוץ, קצת, בעצם לא קצת, אני לחוץ וזהו. כבר חמישה חודשים שאני שומע שמדברים על הקוץ בתחת הזה שהגיע ממוליזה...
...יש לו עור לבן וכמה כתמים אדומים וחיוורים, ראש ענקי מלא תלתלים שנראים כמו שטיח שצריך לזרוק, עיניים קטנות, אף ארוך ומחודד ופה זעיר שתקוע ימינה מדי בקצה הפנים...
...והיא כבר נראית כמו בחורה גדולה ומתלבשת כמו בחורה גדולה ונראה לי שמתחת לבגדים יש לה דברים של בחורות גדולות...

אם נהניתם לקרוא את המשפטים הקלילים והנחמדים האלה תוכלו להחליט על קריאת הספר.

נושא נוסף שעלה בדעתי להעלות עתה הוא נושא בו הסופר מחליט שהגיבור הראשי הוא ילד, וקובע אותו לילד מחונן ובעל משכל גבוה, פשוט גאון. כאשר הסופר בוחר בדמות הראשית כחכם יודע הכול, הוא חייב להוכיח לקורא, להתפלסף ולכתוב דברים חכמים במיוחד. לדוגמא, ספרה של גיל הראבן "אני ליאונה" ועוד ספר שקראתי לאחרונה, איני זוכרת את שמו ולא הייתי באווירת כתיבת ביקורת, אך גם שם על הסופר היה להוכיח לקורא על גאוניותו של הגיבור הילד והביא לנו קטעים על מוח האדם, ניאורולוגיה. מדע הכוכבים ומה לא. מכאן יוצא, שאהבתי יותר את דמות הנער בספרו של ג'נובזי, הסוחפת, מהנה ומבדרת, מאשר את ליאונה החכמה וילדת הספרים. אך כמו שאומרים: "על טעם וריח אין להתווכח."”

“מקסים, מקסים, מקסים! ספר מרגש - עצוב ושמח, ילדותי ובוגר, מתוחכם ופשוט, רציני ועליז, רגיש ומחוספס. תקראו אותו כיוון שלא תמצאו הרבה סיפורי אהבה מרגשים כמוהו. תקראו אותו כי לא תוכלו להניח אותו עד המילה האחרונה. ובעיקר אל תפספסו את היצירה הזו.”

“בדרך כלל אני לא אוהבת לקרוא ספרים של סופרים איטלקים בשל הכתיבה הדומה של כולם שכנראה מושפעת מתרבותם... אבל התקציר של הספר הזה זרם לי ולקחתי. יש טעם לציין שסיימתי אותו ביומיים? ספר מקסים, משובב ומהנה! ממליצה!”