טובי, טובי... אה, טובי, ההוצאה של בית יעקוביאן, שהוציאה גם ספר משום מקום ונפלא בשם הארכיטקטורה בחבל האוזרק בארקנסו.
עוד ספר משום מקום ויפה זה שלפנינו. תחילת שנות התשעים בקהיר, ברקע משתוללת מלחמת המפרץ, חיילים נשלחים למות בעיראק, אבל כל זה לא ממש נוגע לבניין הגבוה והמודרני בלב קהיר, המהווה בזעיר אנפין את דמותה של החברה המצרית, מעשיריה לפחות בני-המזל שבה.
עלאא אל-אסוואני רקח לנו בפרקים קצרים את המ

אל-אסווני לא חדש לי. קדמו לו בין יעקוביאן ומועדון המכוניות של מצרים, כל אחד ראוי בדרכו. זה השלישי המתורגם לעברית והוא כנראה הפחות טוב מהם.
צורת כתיבה אחידה יש לאל-אסוואני: כל פרק עוסק בדמות אחת, מה שיכול לעיתים לבלבל ואכן מבלבל בהתחלה. דמויות לא מעטות ממלאות את הספר, העוסק במהפכה במצרים ב-2011, זו המכונה מהפכת תחריר ע"ש כיכר מרכזית בקהיר, בהמשך לאביב הערבי שסחף צעירים רבים במדינות הערביות בצפון א

חברים, התגעגעתי.. אינני יודעת איך אתם אבל אני ממש התגעגעתי.

לפעמים צריך פסק זמן, להתרחק כדי לאמוד כל עניין באשר הוא -ממרחק. וגם קרה לי דבר מפתיע בחודשיים האחרונים, התחלתי לקרוא ספרים בשלשות, במקביל, פרוזה כן, הצלחתי לרקוד על כמה חתונות בו זמנית. התקיים בי מן בולמוס בלתי נשלט לקחת חלק בחייהם של כמה שיותר אנשים, אומנם הכותרת של היום הינה "בית יעקוביאן" הנפלא, אבל תחת כנפיו נקראו עוד כמה ספרים מופ

#
בניין מפואר, שנבנה לפני מהפכת הקצינים לאוכלוסייה בעלת יכולת, הוא החוט המקשר בין הסיפורים שמספר אל-אסוואני. זו טכניקה ותיקה של סיפור, שמאפשרת לסופר לספר את סיפורו דרך התבוננות בדמויות שאין ביניהן קשר. דרך הסיפורים נפרסת מצריים של שנות התשעים של המאה הקודמת (רוב הספר חשבתי, לפי הגישה השמרנית, שמדובר בתקופה מוקדמת בהרבה. אבל אירועים פוליטיים המוזכרים בו ממקמים אותו בשנים האלה) מצרים הנשקפת מהסיפור

הכללות יכולות להיות יופי של דבר. הן עוזרות לך לחלק את העולם לטובים ולרעים, לא דורשות ממך שום מאמץ של חשיבה כשאת נתקלת במישהו או במשהו, רק להתבונן, למיין, לקטלג ולשים במגירה הנכונה בלי לקרוא אף שורה, בדיוק כפי שאני עושה עם הדואר שלי, זה שאין לי מושג מה יש בתוכו למרות שאני מכירה מצויין את המעטפות (וגם עדיין מלאת אופטימיות לגבי זה שברגע האמת, נניח כשאתחיל להזדקק לפנסיה שלי, לא יתברר שכל חיי נטולי הבי

ב-2005 קראתי ב"הארץ" אודות ספר שיצא באותה שנה וחולל מהומות ,מאמרים בבעד ונגד, קודם בעיר הגדולה קהיר כי עליה הספר מתרכז,ואח"כ לפרברים,ולכפרים העניים ברחבי המדינה.

הזמן שבו הספר עוסק הוא 1990 -מלחמת המפרץ. אבל הוא בטל בשישים בהשפעתו על עלילת הספר. סגנון כתיבת הסופר הוא כסופר -על ,רואה הכל מלמעלה ושולח את ביקורתו על כולם.

בית יעקוביאן הנו בנין מציאותי שנבנה בשנת 1931 ע"י המיליונר האגופ יעקוב

מה אומרים על יצירה אמנותית שמעריכים אותה מאד אבל לא באופן שהאמן התכוון? אולי זה סימן היכר ליצירה אמנותית גדולה.

כוונת הסופר עלאא אל-אסוואני הייתה כנראה לרומם ולפאר את מחוללי המהפכה המצרית — זאת שבמסגרת "האביב הערבי" שהפילה את חוסני מוברכ ב-2011. אכן, חלק נכבד מ"רפובליקת כאילו" נשמע כמו דרשה פוליטית: מהפכנים ערכיים בעלי חזון נשגב מול משטר המגלם את הרוע המוחלט.

כך כתוב על אדם שקודם חסר לו כיוו

זמן קצר אחרי תפישת השלטון במצרים בידי עבד אל-פתאח א-סיסי וריסוקו את מהפכת "האביב הערבי", בחור ובחורה נפגשים בקהיר. עולים לדירתה, משך יומיים מתעלסים כל כמה שעות כשבהפסקות מחליפים זכרונות על איך עברו המאורעות הסוערים של השנים הקודמות עליהם, על יקיריהם ועל מכריהם.

בין אותן דמויות יש שהצטרפו להפגנות המפורסמות של כיכר תחריר מיידית ומתוך להט מהפכני. יש שהצטרפו בהמשך מתוך רצון לנקום על מעשי ברוטל

נגיב מחפוז היה סופר מצרי גדול, חתן פרס נובל לספרות.

מחבר "עוד שעה אחת" גם הוא נקרא נגיב מחפוז אבל נראה שהוא לא אותו נגיב מחפוז כי ההוא אמור להיות סופר גדול והזה כותב כמו חובבן.

מדובר במשפחה מצרית, אב, אם ושלושת ילדיהם בהתחלה, ובהמשך עם תוספת של חמישה נכדים. לאב ולאם מוקדשת די תשומת לב כדי לפתח בעיני הקורא קצת עניין. אבל לא הרבה, ובמקום שהדמויות תתגלינה לנו, כראוי בידי סופר טוב, דרך אירועים מ