טובי, טובי... אה, טובי, ההוצאה של בית יעקוביאן, שהוציאה גם ספר משום מקום ונפלא בשם הארכיטקטורה בחבל האוזרק בארקנסו.
עוד ספר משום מקום ויפה זה שלפנינו. תחילת שנות התשעים בקהיר, ברקע משתוללת מלחמת המפרץ, חיילים נשלחים למות בעיראק, אבל כל זה לא ממש נוגע לבניין הגבוה והמודרני בלב קהיר, המהווה בזעיר אנפין את דמותה של החברה המצרית, מעשיריה לפחות בני-המזל שבה.
<mark>עלאא אל-אסוואני</mark> רקח לנו בפרקים קצרים את המ

מה אומרים על יצירה אמנותית שמעריכים אותה מאד אבל לא באופן שהאמן התכוון? אולי זה סימן היכר ליצירה אמנותית גדולה.

כוונת הסופר <mark>עלאא אל-אסוואני</mark> הייתה כנראה לרומם ולפאר את מחוללי המהפכה המצרית — זאת שבמסגרת "האביב הערבי" שהפילה את חוסני מוברכ ב-2011. אכן, חלק נכבד מ"רפובליקת כאילו" נשמע כמו דרשה פוליטית: מהפכנים ערכיים בעלי חזון נשגב מול משטר המגלם את הרוע המוחלט.

כך כתוב על אדם שקודם חסר לו כיוו

אל-אסווני לא חדש לי. קדמו לו בין יעקוביאן ומועדון המכוניות של מצרים, כל אחד ראוי בדרכו. זה השלישי המתורגם לעברית והוא כנראה הפחות טוב מהם.
צורת כתיבה אחידה יש ל<mark>אל-אסוואני</mark>: כל פרק עוסק בדמות אחת, מה שיכול לעיתים לבלבל ואכן מבלבל בהתחלה. דמויות לא מעטות ממלאות את הספר, העוסק במהפכה במצרים ב-2011, זו המכונה מהפכת תחריר ע"ש כיכר מרכזית בקהיר, בהמשך לאביב הערבי שסחף צעירים רבים במדינות הערביות בצפון א

מסגרת הסיפור עוסקת במצרים, כחמש שנים לפני מהפכת הקצינים ב-1952, אבל בגדול ממש, כשנה לפני. אבל השילוב האמיתי הוא של בעל משפחה ממצרים עילית, דווקא זו החקלאית, ובין קהיר המודרנית יותר והמתקדמת יותר. אב המשפחה בא ממשפחה מכובדת ואמידה, אבל איבד הכל מרוחב לבו. ההגעה לקהיר היתה למען חינוך ארבעת הילדים, בעיקר סאלחה וכאמל. האב עבד כמשרת במועדון המכוניות הנוצץ והמהודר, שם הוכה ע"י אלקו עוזר המלך הכל יכול וה

כזה ספר שוביניסטי ומזלזל בנשים לא קראתי מזה הרבה זמן. הרעיון בבסיס הספר יפה - הספר מביא את סיפורם של מספר אנשים ומשפחות שהתגוררו בבניין אחד בקהיר ושמו בית יעקוביאן. העלילות מתפתחות במקביל, כאשר המספר מדלג מדמות לדמות, ונקודות ההשקה בין העלילות נדירות למדי. הפוטנציאל לחבר את כל הסיפורים יחד לכדי מארג מתפספס, וליתר דיוק, מתקיים בקושי ובצורה ילדותית בסוף הספר. הדמויות שבמרכז כל עלילה הן type-cast כמו

חברים, התגעגעתי.. אינני יודעת איך אתם אבל אני ממש התגעגעתי.

לפעמים צריך פסק זמן, להתרחק כדי לאמוד כל עניין באשר הוא -ממרחק. וגם קרה לי דבר מפתיע בחודשיים האחרונים, התחלתי לקרוא ספרים בשלשות, במקביל, פרוזה כן, הצלחתי לרקוד על כמה חתונות בו זמנית. התקיים בי מן בולמוס בלתי נשלט לקחת חלק בחייהם של כמה שיותר אנשים, אומנם הכותרת של היום הינה "בית יעקוביאן" הנפלא, אבל תחת כנפיו נקראו עוד כמה ספרים מופ

אני אוהב את הפלא הספרותי הבא לידי ביטוי בהזרה. האפשרות לראות, לחוות כמעט, את הקרוב והמכור לעייפה, כחדש וכמופלא. מצרים היא אחד מאותם מקומות קרובים, מדינות או חברות, שעשויים להעלם מתודעתו של הקורא הישראלי תחת הררי האסוציאציות שמכתיבים חיי היום-יום שלנו. לכן, זוהי הנאה גדולה במיוחד ליטול ספר של סופר מצרי ולהתמסר לחיזיון החי שהוא מעמיד בספרו – שהוא עשיר יותר, מגוון יותר, מורכב יותר וססגוני הרבה יותר מ

משלושה ספרים מאת <mark>עלאא אל-אסוואני</mark>, למדתי שבמצריים ישנם כמה קבועים בין אם השנה היא 2013 ("רפובליקה כאילו"), 1991 ("בית יעקביאן"), או 1950 ("מועדון המכוניות"):

1. שיכבה חברתית מצומצמת עושה חיים על חשבון שאר העם.

2. מדי פעם משתנה מי זוכה להשתייך לאותה אליטה שלטת. לפני 1952 אלה היו קופטים, יהודים, ארמנים ויוונים. אחרי 1952 התקבעה אליטה של קציני צבא ואותם אנשי עסקים שהקצינים הרשו להם לנהל את הכלכ

משפחת חמאם היו עשירים ולהם אדמות והם הורגלו לרמת חיים גבוהה אך מה לעשות שגלגל החיים זורק אנשים פעם למטה ופעם למעלה. וכך מהאדמות והנכסים נזרקו לגור במצרים ושם החוקים לאנשים ללא ממון קשים ואכזרים והם נאלצו להסתדר. סאלחה הבת שהצטיינה בחשבון ידעה על מצבם רק שקיבלה מכתב הביתה שהובהר שם שהשכר לבית הספר לא שולם. ומשם הכל התדרדר כשהאבא קנה לה נעלים כהות וצבע אותם ללבן כפי שהמורה ביקשה...ההשפלה של המורה אל