#
בניין מפואר, שנבנה לפני מהפכת הקצינים לאוכלוסייה בעלת יכולת, הוא החוט המקשר בין הסיפורים שמספר אל-אסוואני. זו טכניקה ותיקה של סיפור, שמאפשרת לסופר לספר את סיפורו דרך התבוננות בדמויות שאין ביניהן קשר. דרך הסיפורים נפרסת מצריים של שנות התשעים של המאה הקודמת (רוב הספר חשבתי, לפי הגישה השמרנית, שמדובר בתקופה מוקדמת בהרבה. אבל אירועים פוליטיים המוזכרים בו ממקמים אותו בשנים האלה) מצרים הנשקפת מהסיפור היא הרבה יותר עלובה ונחשלת ממה שחשבתי.
החל מהיחס לנשים – שיש בו בערך שלוש פאזות – אחת היא האשה המפתה מינית כולל תיאורים רבים שלה – על גופה המלא, זרועותיה הצחורות, שפתיה הבשרניות, איפורה, התחנחנותה והתלהבותה ממין-לא-משנה-מי-הפרטנר. הפאזה השניה היא הנערה הצעירה והתמה הסובלת באופן קבוע מהטרדותיהם של הזכרים בכל מקום (כמובן בלי יכולת להתגונן, כי היא אישה, מה חשבתם?) והפאזה השלישית היא אישה מבוגרת שכבר אין ביכולתה למשוך גברים והיא, בפשטות, מכשפה זקנה.
שלטון מושחת הנקנה בכסף בלי זכויות אדם מינימליות, שהמשטרה היא כלי בידי בעלי ההון, שוחד הוא עניין שבשיגרה, אם בעל כוח רוצה ברעת מישהו הוא פשוט יפנה למשטרה וזו תאסור את האיש בעבירה קיימת או מומצאת (כולל "עבירה" של מוסריות פגומה על פי חוקי ההלכה...)
חלק נכבד מהסיפור מוקדש להומוסקסואליות. גישתו של אל-אסוואני היא ים של דעות קדומות, לפעמים חשוכות ממש (ידוע – הוא אומר – שהומוסקסואלים בוחרים במקצועות לשירות הציבור וכך משיגים כוח ופוגשים מועמדים לקשר... ידוע גם שהומוסקסואלים שטופי-מין ואינם יכולים להתאפק... ידוע, כמובן, שהומוסקסואל הוא נשי, מעפעף בריסיו ומתאפר... יש עוד הרבה התייחסויות מהסוג הזה לנושא).
נושא נוסף שעולה בסיפור הוא כוחות הביטחון המתעללים ומענים את אלה שמבקרים את השלטון הקיים. בסיפור מדובר באחים המוסלמים שיצאו להפגנות נגד השלטון זכו בהתעללות מדוגמת (במובן הזה מצרים המתוארת בסיפור אינה שונה מכל מדינה אחרת בעולם, המחזיקה בשירות ביטחון כדי להגן על עצמה מכוחות עוינים, פנימיים כחיצוניים)
כספרות הספר נראה לי די בינוני. דמויותיו שטוחות, הסיפורים אמנם מעניינים ונובעים ממנו בלי הפסק, אבל הם פשוטים ללא שום מורכבות. עם כל רצונו לספר סיפור על מנטליות ירודה, אין הסופר מצליח לבדל עצמו מאותה מנטליות לה חונך.
האג'נדה של הסופר - לחשוף את חוליי החברה המצרית, להאיר את הכשלים בה ולהצביע על כיוון לשינוי מתקבלת על דעתי כראוייה (כמי שחושבת שזכויות אדם עומדים גבוה בסולם הערכים, ובמובן הזה אני תוצר של המנטליות בה חונכתי) הוא זכה להערכתי על התבוננות אמיצה בכשלי החברה בה הוא חי ורעיונות לשינוי, שברור שאינם יכולים להתקבל בחברה שמרנית מהסוג המתואר בספר. מצד שני – ראוי להקשיב גם למה שיש לחולמים לומר ולהציע.
0
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
