“כמו סטונר, "כוחו של הכלב" הוא תגלית מחודשת של יצירת מופת. כך כתוב על הכריכה וזו חתיכת הבטחה. האם היא מתממשת? לא. הספר כתוב בצורה די סתמית, אפיון הדמויות לוקה בחסר בלשון המעטה, הסיפור לא ממש מעניין, אבל הפוטנציאל קיים. לכל זה נוסף תרגום גרוע של יעל אכמון. אני לא יודע מה כתוב במקור, אבל אני לא רוצה לראות בתרגום קלבסה, דוגמה אחת. ובמה דברים אמורים? סוואג' רקח לנו הבדלים ופערים, ומהם אכן נוצרים סי”

“כשמתרגמים עוד ספר ישן של דיאנה ווין ג'ונס, אי אפשר לדעת מה נקבל. היא סופרת מקורית ואמנם כל הספרים שלה הם ספרי פנטזיה, אבל כשקוראים אותם מגלים עד כמה הקטגוריה הזאת רחבה. שלושת הספרים האחרונים שתורגמו לעברית, עיר הזמן, כוח השלושה ואדרות הלחש היו כולם קצת מאכזבים מבחינתי. זה לא אומר שהם לא היו טובים, זה אומר שיש רף גבוה שהציבו הספרים הקודמים שלה שתורגמו (הטירה הנעה, מגדלים פורחים באויר, סדרת קרסטו”

“# למעשה התחלתי ספר אחר ממנו קראתי כמה עשרות עמודים. הוא לא היה משעמם ולא גרוע – הסיבות המובילות אותי לנטישת ספר – אבל תוך כדי הקריאה התברר לי שאני קוראת על התעללות מינית בילדה קטנה. אם חשבתי שריבוי הספרים על התעללות בחסרי-ישע יקהו את הרגישות ויאפשרו לי לקרוא נושאים כאלה ללא מאמץ, טעיתי. עם השנים אני מתקשה יותר ויותר לקרוא על נושאים אלה ואחרים. כך או כך פרשתי מהספר ההוא והגעתי לספר הזה, שהמתין לי”

“בהתחלה היה הפאנדום: ספר פנטזיה חביב שבו שלוש חברות והאח הקטן של אחת מהן נכנסים בטעות לתוך העולם של הספר האהוב עליהם, מוצאים את עצמם שם כחלק מהעלילה ונתקלים בבעיות שאפילו גיבורי הספר המקוריים וההרפתקנים לא היו צריכים להתמודד איתן. בסוף הספר, שתיים מהגיבורות כותבות ספר המשך לספר המקורי כדי להעניק הפי אנד ראוי לעולם הזה, שאת קשייו ומכאוביו הן מבינות טוב יותר לאחר שביקרו בו. לא רוצה לעשות ספוילרים א”