ביקורת ספרותית על מרד הפאנדום - הפאנדום #2 מאת אנה דיי

---

בהתחלה היה הפאנדום: ספר פנטזיה חביב שבו שלוש חברות והאח הקטן של אחת מהן נכנסים בטעות לתוך העולם של הספר האהוב עליהם, מוצאים את עצמם שם כחלק מהעלילה ונתקלים בבעיות שאפילו גיבורי הספר המקוריים וההרפתקנים לא היו צריכים להתמודד איתן.
בסוף הספר, שתיים מהגיבורות כותבות ספר המשך לספר המקורי כדי להעניק הפי אנד ראוי לעולם הזה, שאת קשייו ומכאוביו הן מבינות טוב יותר לאחר שביקרו בו.
לא רוצה לעשות ספוילרים אז רק אומר שהסוף היה די סגור אבל לא עד הסוף, ודי הפי אנד אבל לא עד הסוף.
היה מקום לספר המשך?
היה.

אז מה העלילה של הספר הבא?
זה הולך ככה, פחות או יותר: הסוף של הספר הקודם היה די סגור אבל בכל זאת, נשאר פתח. אפשר להמשיך אם רוצים, יש לאן לפתח את העלילה. רק מה, הסופרת לא רוצה. מספיק ודי. מיצתה.
אבל הקהל, הקהל דווקא רוצה. הקהל לא מיצה, הוא ישמח להמשך.
והעורך לוחץ, כי, ברור, יש קהל, יהיה כסף. כדאי.
אבל לסופרת אין כוח, כבר אמרנו.
עד שבסוף אין לה ברירה והיא ניגשת לזה ככה… בחצי כוח. המטרה היא להמשיך את הסיפור, לסיים אותו כמו שצריך, לקשור חזק חזק את כל הקצוות וזהו. העלילה מושפעת מהמטרה הזאת, היא חותרת להגיע לסוף בלי להתעכב יותר מדי על טוויסטים, תיאורים, בנייה, איטית של תהליכים. אין שום התפתחות של הדמויות, מערכות היחסים נזרקות ככה, בכמה שורות, על הדף, בלי להשקיע בהן באמת. אין רגש מאחורי הדברים.
אפשר להרגיש את תהליך החשיבה העצלני מאחורי העלילה, למשל: צריך להרוג כמה דמויות, שלא יהיה יותר מדי קיטש והפי אנד, אבל שלא יהיו מרכזיות מדי כדי שבכל זאת יהיה לנו סוף טוב, אז את מי נהרוג…? אוקיי, מי עונה לקריטריונים האלה? א, ב, ג. בום. נתלה אחד, נירה בשניים, זהו. מתו. צ'ק. מה הלאה? זהו, אפשר כבר לסיים וללכת הביתה? עוד לא? טוב טוב, נזרוק פנימה עוד איזה דמות חדשה או שתיים, עכשיו זהו?
*
זה לא תיאור של איך הספר השני הגיע לעולם, זאת העלילה שלו.
אם כי אולי... אולי גם וגם.
כלומר, מי היא הסופרת הזאת, שכתבתי עליה?
האם היא אליס אחת הגיבורות של הספר שנאלצת לכתוב המשך כדי להציל את חברותיה שחזרו לעולם הפאנדום?
או אנה דיי שאין לי מושג אם נאלצה לכתוב את הספר הזה בלחץ הקהל או העורכים או שבאמת התחשק לה לכתוב אותו עד שנמאס לה?
מהספר הראשון די נהנתי, למרות שגם ממנו לא מאוד התלהבתי (ולראיה - אני בקושי זוכרת אותו).
אני פשוט אוהבת את הקסם שבספרים על כניסה לספר. אהבתי את זה בלב של דיו, בבולמוספר וכמובן - בסיפור שאינו נגמר. אבל בספר הזה זה לא הספיק.
יש בספר שני צירי עלילה מקבילים - אחד בעולם של הספר, אליו נכנסות שוב שתיים מגיבורות מהספר הקודם, ואחד בעולם שלנו, בו אחת הגיבורות מהספר הקודם נאלצת לפרסם פרקי המשך לספר כדי להציל את החברות שלה שנכנסו שוב לעולם של הספר.
זה לא עובד טוב. הספר קצר מדי בשביל לפתח כמו שצריך את שני צירי העלילה האלו, והתוצאה היא ששניהם תמציתיים מדי ולא מספיק מפותחים.
חבל, כי היה פוטנציאל.

» ביקורות נוספות של רויטל ק.
» ביקורות נוספות על מרד הפאנדום - הפאנדום #2