רגע, מה? מאיפה בכלל להתחיל?
הספר הראשון הצליח לכבוש אותי מהמילה הראשונה עד לאחרונה. והספר השני הצליח גם. אבל בצורה הרבה יותר טובה!

העלילה, הדמויות, הכתיבה - הכל היה כל כך טוב וברמה גבוהה. לא הרגשתי לרגע שהיה משהו שחסר במהלך הספר. ממש פחדתי לקרוא את הספר הזה. ממש אהבתי את הראשון, שנגמר בצורה מפתיעה כל כך, שלא חשבתי בכלל שאפשר לתת כיוון נוסף לספר שני. הופתעתי לטובה משאר הדמויות החדשות שנוספו, הד

"אז זאת המשימה שלכם להיום: חברו את הנקודות. האם כולם תיכננו את זה יחד, או שרק אחד מהם משך בחוטים? מי אדון הבובות ומי הבובות?
אתן לכם רמז בתור התחלה: כולם משקרים.
למקומות, היכון, צא"

אחרי שקראתי כמה ביקורות של המבקרים האהובים עליי (ושל הפחות) ידעתי למה לצפות, או יותר נכון, למה לא לצפות. אז לא ציפיתי לעלילה בלתי נשכחת או לתעלומת רצח גאונית בסגנון של הרלן קובן. ואכן, זה לא מה שקיבלתי. מה כן קיבל

ספר מתח סוחף שעל פניו מופנה לבני נוער אבל גם אנחנו המבוגרים נהנה ממנו מאד.
הכתיבה החכמה תוכן וקצב העיניינים המשתנים מרגע לרגע כל כך מתאים לעולמם של הצעירים בני ימינו.
הם היו חמישה תלמיד תיכון שנכנסו לכיתה לריתוק בעקבות מכשירי סלולר שנמצאו בתיקם כנגד חוקי בית הספר.

ברנדווין רוחס החכמה והמוצלחת מה היא עושה פה בכלל?

אדי היפה נסיכת השכבה עם החבר ג'ייק השווה.

קופר, ספורטאי עם עתיד מזהיר

אם הסופרת ניסתה לגרום לי לקרוא את הספר שלה דרך התקציר הצולע של הספר הזה, היא נכשלה קשות. והאמת שאפשר להבין שהספר הזה הוא סטיגמה אחת גדולה רק מהתקציר, ואני לא אכחיש שהוא לא כזה.
חמישה נערים נכנסים לריתוק, ארבעה יוצאים. אם הייתי יכולה לייעץ לסופרת, הייתי מייעצת לה להתחיל את הסיפור בלי הקטע של הכניסה לחדר, כי אז אפשר לראות איך כל אחד מהדמויות הגיב להבין שאף אחד מהם לא עשה כלום חוץ מלנסות להציל אותו.

*אחד מאיתנו משקר*

אמ;לק: כן או לא? נהה. בזבוז זמן. כבר קראתם כאלה מליון פעם, והצטערתם על זה בכל אחת מהפעמים

תקציר מגב הספר:
ביום שני אחר הצהריים נכנסים לכיתה לריתוק:
ברונווין הגאונה ( =^.^= הידועה גם בשם "קלישאה מס' 1" =^.^= ), הנמצאת במסלול המהיר לאוניברסיטת ייל, ולעולם לא מפרה את הכללים ( =^.^= יש דמויות מושלמות ("מרי סו" בלשון העם) שמעוררות בך הערצה והשראה (כמו סיה מהמבחן!), ויש דמו

ימי בית הספר!! מי מאיתנו לא זוכר חוויות טובות או אפילו יותר
את הזיכרונות שמעדיפים לשכוח?!
ולפני שאמשיך, ראו "הוזהרתם" הביקורת נכתבה עפ"י הסדרה (בנטפליקס)
שעובדה מהספר, אז מי שלא נחה דעתו מוזמן לדלג ;-)

"כל עוד אנו נאלצים לחיות בדו-קיום בגיהנום שנקרא ביה"ס התיכון
אני מתכוון לחשוף את האמת על כולכם, אפסים אומללים"
זאת יריית הפתיחה של סיימון האנדרדוג , המאיים לחשוף את הסודות הכי
כמוסים של

שיא הכנות, שונאת את המשחק אמת או חובה.
יש לי רצון לא להיות ספר פתוח וחובות יכולות להיות הרסניות. רק שבניגוד לבחירה שניתנת בזמן פגישה עם חברים, למשחק הזה כולם נגררו.

אני צריכה להסביר את הספר?
טוב נו, רק בשביל הקטע.
שלוש דמויות מוצגות לנו כדמויות ראשיות, ועוד כמה משניות שמוכרות לנו מהספר הקודם. מייב, נוקס ופיבי. שלושתם מתחילים להתחבר ולהפוך למין חבורה בזמן המשחק. כמובן שיש את השיט הרגיל של הת

מאז מותו המזעזע של סיימון לפני שנה המון אפליקציות רכילוּת צצו אבל אף אחד לא הצליח למלא את החלל ולספק רכילות עסיסית כמוהו. עד היום.
רק שהיום זאת לא אפליקציה - זה משחק.
אמת או חובה.
פיבי נבחרה לשחק ראשונה. אם היא תחליט לא לשחק, תתפרסם אמת אחת עליה. ויש לה אמת אפלה.
כשמגיע תורה של מייב, היא כבר יודעת: כדאי לבחור בחובה.
עד שנוקס הופך למטרה, המצב כבר נהיה מסוכן. החובות נעשו קטלניות, וברור שאי־אפשר

חמישה נכנסים לכיתת ריתוק. רק ארבעה יוצאים בחיים, והם כולם חשודים...

אחד מאיתנו משקר.

ברונווין, הגאונה, נמצאת במסלול המהיר לאוניברסיטת "ילל" ולעולם לא מפרה את הכללים.
אדי, היפה, הנסיכה הפופולרית המושלמת.
נייט, העבריין, כבר על-תנאי באשמת סחר בסמים.
קופר, הספורטאי, שחקן בייסבול מצטיין.
וסיימון, המנודה, היוצר של אפלקציית הרכילות הידועה של התיכון.

חמישה תלמידים נכנסים לכיתת הריתוק, אבל סיי