ביקורת ספרותית על זמן רוח הרפאים מאת דיאנה ווין ג'ונס

---

כשמתרגמים עוד ספר ישן של דיאנה ווין ג'ונס, אי אפשר לדעת מה נקבל.
היא סופרת מקורית ואמנם כל הספרים שלה הם ספרי פנטזיה, אבל כשקוראים אותם מגלים עד כמה הקטגוריה הזאת רחבה.
שלושת הספרים האחרונים שתורגמו לעברית, עיר הזמן, כוח השלושה ואדרות הלחש היו כולם קצת מאכזבים מבחינתי.
זה לא אומר שהם לא היו טובים, זה אומר שיש רף גבוה שהציבו הספרים הקודמים שלה שתורגמו (הטירה הנעה, מגדלים פורחים באויר, סדרת קרסטומנסי).
אי אפשר שלא לתהות אם סדר התרגום אולי אומר משהו על איכות הספרים, אם בעבר תורגמו הספרים הטובים ביותר ואלו שנותרו מאחור - נותרו מאחור מסיבה טובה, כי הם מוצלחים פחות.
אבל צריך להודות על האמת: זאת תאוריה מעט מפוקפקת בהתחשב בעובדה שהמוני ספרי פנטזיה גרועים מתורגמים לעברית, כאלה שדיאנה ווין ג'ונס גם ביום הכי חלש אוכלת בלי מלח, כך שהניסיון לקשר בין איכות לתרגום מראש נועד לכשלון.
זמן רוח הרפאים הוא עוד מסמר בארון הקבורה של התאוריה הזו. הוא ספר משונה, מופרע, אפל ונוגע ללב ממש כמו הגיבורות שלו, ארבע ילדות שגדלות במשפחה לא מתפקדת, להורים מזניחים, שלא לומר מתעללים.

נערה מתעוררת ומגלה שהיא רוח רפאים. התודעה שלה מבולבלת, הזכרונות מתעוררים עם מקומות, קולות ואנשים שהיא פוגשת.
החוקיות של עולם הרוחות מעורערת אף היא: האם ניתן לראות אותה? האם ניתן לחוש בה? האם היא יכולה לתקשר? התשובה לכל השאלות האלו היא: לפעמים.
הסיפור שנפתח ברוח רפאים הולך ונהיה אפל יותר: בצד הפנטסטי של הסיפור יש מגיה שחורה וישות עתיקה ומעוררת אימה. בצד הריאליסטי של הסיפור יש כאמור משפחה לא מתפקדת, הורים מזניחים, התעללות רגשית, זוגיות אלימה.
המיקס הזה בין החומרים, בין הציר הפנטסטי לציר הריאליסטי מטלטל: לא ציפיתי לקרוא על זוגיות אלימה בספר פנטזיה לנוער, לא ציפיתי גם למגיה השחורה, לתרנגולת שחוטה.
המעבר בין הפנטסטי לריאליסטי הוא בריחה מאפלה לאפלה, שני הצדדים משלימים זה את זה, מגבירים את המתח והחשש ובאופן מוזר, גם מאפשרים אסקפיזם זה מזה. מאפשרים לא להיכנס עד הסוף לאף אחד מהסיפורים האפלים, הקשים.

הספר הזה, כך קראתי, משלב אלמנטים ביוגרפיים מחייה של דיאנה ווין ג'ונס עצמה, ואולי זה סוד כוחו וסוד האופטימיות שהוא איכשהו, בכל זאת מצליח לשדר:
"אי אפשר לשנות את העבר. הדבר היחיד שאפשר לשנות זה את העתיד. אנשים כותבים סיפורים ומעמידים פנים שאפשר לשנות את העבר, אבל זה בלתי אפשרי. את העבר אפשר רק לזכור לא נכון או לפרש אחרת."
דיאנה ווין ג'ונס בחרה להשתמש בעבר, לפרש אותו אחרת ובכך יצרה לעצמה עתיד אחר: עתיד של סופרת, ובסוף הספר אנחנו נוטים להאמין שגם הגיבורות שלו יצליחו ליצור לעצמן עתיד טוב יותר.

» ביקורות נוספות של רויטל ק.
» ביקורות נוספות על זמן רוח הרפאים