“WTF?! לעיתים רחוקות אני משתמש בנוטריקונים אינגליזמים כדי להביע משהו. הפעם הנוטריקון הזה היה במקומו. מה בדיוק קראתי כאן? לא בטוח, רגע, כמעט בטוח שאיש לא היה קונה את "חיי השקר של המבוגרים" בלי להיות בוגר "הרומנים הנפוליטניים". לא סתם קונה, מסתער. האם ההסתערות השתלמה? האם נרשם כיבוש ספרותי חדש? למה להחזיק במתח כשאפשר לומר שזה עוד מאותם רומנים נפוליטניים במובן של סגנון ומקום ארוע הארועים. אז מי שקרה”

“החברה הגאונה הוא הראשון בטטרלוגיה של הרומנים הנפוליטניים, שקנה כנראה את תהילתו בדמותה העלומה של המחברת אלנה פרנטה. חוץ מזה, אין ספק שלנפולי יש הניחוח שלה. עבורי נפולי נתפסת בראש ובראשונה בהקשר של הסדרה גומורה, סדרת הפשע המופלאה של רוברטו סביאנו, סדרה העוסקת בפשע, סמים, עוני ושליטה על כל אלה בין הערסים רבי ההוד של נפולי. אבל בסדרה מדובר בשנות האלפיים, מרצדס, אודי וב. מ. וו. הם רכבי התהילה, ולהבדיל,”

“את הספר של פרנטה התחלתי לקרוא ביום חמישי, מיד לאחר התוכנית המצמררת על שירה איסקוב ניצולת נסיון הרצח בידי בעלה. התחלתי לקרוא ונמלאתי כעס גדול. כעס דוקא על אולגה, אשת בית מסורה, 2 ילדים, כלב ובעל שהודיע פתאום משום מקום שהוא עוזב את הבית. נכון, הידיעה נפלה כרעם ביום בהיר. ‌אבל אולגה בוחרת לא לשחרר, היא נמלאת קשת רגשות, זעם, קנאה, נקמה, התקרבנות ומה לא.....היא מקללת, מנבלת את הפה, משתמשת בשפה בוטה”

“השני ברומנים הנפוליטניים סיכם תקופה ואפילו ניתן היה להסתפק בו כסיכום. אלא שלא להמשיך לקרוא בידיעה שיש המשך שלישי ואף רביעי, זה לא ממין העניין. בסיום הספר השני מופיע נינו, אהוב לבה משכבר של אלנה המספרת, הנמצאת עכשיו במסע לקידום ספרה, וזו הופעתה הראשונה בציבור. הופעתו באותו ערב היוותה מעין תיקון למעשיו הקודמים, אבל עתה אלנה רחוקה ממנו, מצויה תחת התרגשות הופעת ספרה, חתונתה הקרובה, השינויים הרבים העו”

“WTF?! לעיתים רחוקות אני משתמש בנוטריקונים אינגליזמים כדי להביע משהו. הפעם הנוטריקון הזה היה במקומו. מה בדיוק קראתי כאן? לא בטוח, רגע, כמעט בטוח שאיש לא היה קונה את "חיי השקר של המבוגרים" בלי להיות בוגר "הרומנים הנפוליטניים". לא סתם קונה, מסתער. האם ההסתערות השתלמה? האם נרשם כיבוש ספרותי חדש? למה להחזיק במתח כשאפשר לומר שזה עוד מאותם רומנים נפוליטניים במובן של סגנון ומקום ארוע הארועים. אז מי שקרה”

“החברה הגאונה הוא הראשון בטטרלוגיה של הרומנים הנפוליטניים, שקנה כנראה את תהילתו בדמותה העלומה של המחברת אלנה פרנטה. חוץ מזה, אין ספק שלנפולי יש הניחוח שלה. עבורי נפולי נתפסת בראש ובראשונה בהקשר של הסדרה גומורה, סדרת הפשע המופלאה של רוברטו סביאנו, סדרה העוסקת בפשע, סמים, עוני ושליטה על כל אלה בין הערסים רבי ההוד של נפולי. אבל בסדרה מדובר בשנות האלפיים, מרצדס, אודי וב. מ. וו. הם רכבי התהילה, ולהבדיל,”

“את הספר של פרנטה התחלתי לקרוא ביום חמישי, מיד לאחר התוכנית המצמררת על שירה איסקוב ניצולת נסיון הרצח בידי בעלה. התחלתי לקרוא ונמלאתי כעס גדול. כעס דוקא על אולגה, אשת בית מסורה, 2 ילדים, כלב ובעל שהודיע פתאום משום מקום שהוא עוזב את הבית. נכון, הידיעה נפלה כרעם ביום בהיר. ‌אבל אולגה בוחרת לא לשחרר, היא נמלאת קשת רגשות, זעם, קנאה, נקמה, התקרבנות ומה לא.....היא מקללת, מנבלת את הפה, משתמשת בשפה בוטה”

“השני ברומנים הנפוליטניים סיכם תקופה ואפילו ניתן היה להסתפק בו כסיכום. אלא שלא להמשיך לקרוא בידיעה שיש המשך שלישי ואף רביעי, זה לא ממין העניין. בסיום הספר השני מופיע נינו, אהוב לבה משכבר של אלנה המספרת, הנמצאת עכשיו במסע לקידום ספרה, וזו הופעתה הראשונה בציבור. הופעתו באותו ערב היוותה מעין תיקון למעשיו הקודמים, אבל עתה אלנה רחוקה ממנו, מצויה תחת התרגשות הופעת ספרה, חתונתה הקרובה, השינויים הרבים העו”