האבודים נפל קורבן לנוטות החסד. פשוט כך.
את נוטות החסד קראתי ב-2009 וזה היה לגמרי הספר המרשים שקראתי בחיי. כל כך נאחזתי בו, שהייתי חייב לקרוא משהו דומה בסיומו, שימשיך את הנושא, האזור, הדרמה. האבודים בתחילתו פשוט לא מילא את החלל שנותר אחרי נוטות החסד. הנחתיו בצד. מאז למדתי שלא קוראים ספר אחרי ספר מאותו ז'אנר/אזור/שפה אם לא רוצים איכשהו להתאכזב. 11 שנים הספר חיכה בסבלנות, פתאום הושיט ידיו וביקש בתחי

מולדת התקווה עוסק בהיסטוריה של ארה"ב. עולם חדש, מופלא? ממש כך.

ארה"ב, אם נרצה או לא, ושמא לא שמנו לב, לא ידענו ולא ספרנו, קיימת משהו כמו 500 שנה בלבד. קולומבוס וחבריו להיסטוריה קיוו להגיע להודו ובדרך נתקלו באמריקות השונות מצפון לדרום. בתחילה לא ידעו שטעו, אבל השאר היסטוריה ואכן, עולם חדש, מופלא! הניחו להשמנה, לאלימות ולחוליים השונים. העבדות עדיפה?

הבה ונצלול צלילה קלילה לספר (היסטוריה) מפור

"ניסית להתמודד, למען ההורים שלך. למען הנשימה הלא רצונית שלך ולמען לבך, הממשיך לחלום גם ללוא הסכמתך.לכל דבר ועניין, ולמראית עין, את מתפקדת באופן מספק. את קמה בבוקר, מתרחצת, הולכת לגלריה ועובדת. את לא מתבססת בצואתף, לא צורחת על זרים ברחוב. את מקבלת את הדברים. אפילו קנית ספר על שכול. מצאת את עצמך במדור ספרי העזרה העצמית בחנות ווטרסטו בשבוע שעבר, מושכת ספר ורוד חיוור מן המדף. ועוד לפני שהספקת לחשוב ב

איך כותבים סקירה על ספר שעוסק בשואה, ומה כבר לא נאמר על החורבן ההרס והזוועות שתבעה מלחמת העולם השנייה. ספרים נכתבו, סרטים הוסרטו, ניצולים ועדי ראייה תועדו, שירים הולחנו, אירועים נחקרו ודרכי הישרדות התוו פרקים חדשים בטיפול הנפשי/פסיכולוגי- דור ראשון שני ואפילו שלישי לשואה, גם יומנים שנכתבו נמצאו ופורסמו. האזרח הפשוט בכל נקודה שהיא בעולם, לא יוכל להכיל להבין וגם לא להעלות בדמיון את הרוע האנושי, והמצ

נתון: גיבורה ספרותית פשוטת מראה בעלת עקרונות מוסריים מוצקים שזה עתה הביסה את הארכי-פושע המסוכן בעולם, מצאה אהבה ובאופן כללי חייה עלו על דרך המלך.
נתון שני: סופר שספרו הראשון הצליח היטב.
צ"ל: הגיבורה לא תזכה לנוח על זרי הדפנה או מה שזה לא יהיה שגיבורים ספרותיים נחים עליו, אלא תוקפץ מיד אל הרפתקה חדשה, מסמרת שיער ומורכבת אף יותר מהקודמת, עם אופציה להארכת הסדרה.

פתרון:
הגיבורה הספרותית פשוטת ה

מדובר בספר שזכה בפרסים "מקיר לקיר" והוכתר כספר הטוב ביותר לשנת 2006 ע"י עיתונים נחשבים כ"ניו-יורק טיימס", "וושינגטון פוסט" ואחרים. בעקבות שלל הפרסים והכתבה בעתון "הארץ", רכשתי את הספר עב הכרס וגמעתי אותו תוך מס` ימים.

זהו סיפור מסע חובק עולם של דניאל מנדלסון, יהודי תושב ניו-יורק, פרופסור לספרות קלאסית, מבקר ספרות, תיאטרון, קולנוע ותרבות. המסע נולד במטרה לנסות ולפתור את תעלומת חייהם ומותם של אחי

סקירה היסטורית של ארצות הברית של אמריקה, או לפחות ניסיון לספר את סיפורה של האומה החשובה בעולם ב- 500 עמודים בלבד. עד היום אין עוד אומה שנוסדה על בסיס עקרונות החירות ולא על בסיס דת או לאומיות אתנית ונדירות הן המדינות בעולם שהוקמו ונשארו עד היום עם שלטון דמוקרטי (ארה"ב וישראל הן חברות בולטות ברשימה זו). הסופר וילפרד מ' מקליי הוא פטריוט אמריקאי ולא מנסה להסתיר זאת, שכן יש הרבה במה להתגאות בתרבות והמו

דניאל מנדלסון, מבקר אמנות של עיתון אמריקני, עושה מסע שורשים אחרי דודו שנרצח עם בנות הדוד במזרח אירופה. הוא מאתר אנשים שהכירו אותם, את בני המשפחה הרצוחים, הוא נוסע בכל העולם, ובאחת מתחנותיו הוא מגיע לאוסטרליה, ושם הוא מצלם ניצולי שואה שהכירו את משפחתו הרצוחה כשהם עומדים על החוף - הדימוי הזה כל כך חזק שהוא כופה את עצמו עלי, הוא עולה בי בעוצמה, עם כל הריחות של חוף ים והשקט של גלים וכל הדברים האלה, ש

מאז ומתמיד אמרתי כי לכל ז'אנר בספרות יש מעלה משלו,אבל בעיני לפנטזיה והמדע הבדיוני יש מעלה גדולה אחת על כולם כי מאלצת את הסופר למתוח את גבולות ההיגיון,וכשסופר באמת פותח את עצמו והולך בעקבות הדימיון-רק אז נולד ספר טוב באמת.
לא להאמין אבל ג'ספר פורד הצליח להתעלות על עצמו ולהוציא ספר טוב יותר אפילו מקודמו בסידרה-"פרשת ג'יין אייר",שוב אנחנו מסתובבים עם הגיבורה תרזדיי נקסט ברחבי הספרות והזמן,שוקעים יחד