אני תמיד אומר שלא משנה כמה ספרי פנטזיה נקרא או בכמה סרטי מדע בדע בדיוני נצפה, אנחנו אף פעם לא נשאר אדישים אם חללית של חייזרים תנחת פתאום על יד מרפסת ביתנו, או שנפגוש מפלצת ענקית עם שלושה עיניים באמצע הרחוב.
זה קורה ככה, מפני שהמוח שלנו מפריד בעצם בין מה שקורה בתוך מכשיר הטלוויזיה, בדמיון ובתוך הראש שלנו (שזה כמעט כל דבר, בעצם) לבין החיים עצמם, המציאות. המוח שלנו מוסר לנו כל מני מסרים (כמו למשל: "

כשאתה מרחם על ספר, זה גרוע פי מיליון מלשנוא אותו. למעשה, אלו מיליון שלבים מעל לשנאה. זה הצורה הכי גרועה שבה אתה יכול לא לאהוב ספר; לחשוב שהיה לו פוטנציאל, אבל הסופר הרס אותו כל כך שזה פשוט פתטי.
לאהוב את הספר הזה אפילו לא הייתה אופציה. למה? טעות על גבי טעות על גבי טעות פשוט הפכה את הספר הזה לאסון מהלך. ואני ממש זועמת על הסופר כרגע שהפך את הספר הזה ל - ומצטערת לאנשים שאהבו אותו, שהאהבה שלכם אליו נ

****





שמעתי על הספר הזה בחצי אוזן לפני כמה חודשים וסימנתי אותו אז כסוג של גימיק מנדנד, כי הוא מאלץ את הקוראים שלו לרוץ לחפש כתבי חידה ולינקים באינטרנט וזה נראה כמו משהו שמתאים יותר לאנשים עם זמן פנוי ועצבים לכתבי חידה ולא לאנשים כמוני, שרק רוצים לקרוא ושיעזבו אותם בשקט. למרות זאת, כשראיתי אותו במקרה בספריה, על עטיפתו הזהובה, לקחתי אותו מתוך סוג של אימפולס, וגם אז הוא שכב אצלי כמה שבועות

המלצה מחבר סימניה, ועוד אחד שאני מעריך את דעתו, ומוצא שדעתו כדעתי בהרבה ספרים ששנינו קראנו וכתבנו עליהם ביקרות. אז ברור שאקרא. לא רק שקראתי, קניתי במתנה למישהו, שידעתי שאוהב את הסוגה, לפני שקראת... רק על סמך ההמלצה ההיא... ואחרי שהחבר קרא (ואהב, אגב), פשוט השאלתי ממנו את הספר שקניתי לו...סטרטאפ.
אז כמובן שהספר לא איכזב, קיצבי, מהיר מעניין מסקרן, המון אקשן רעיון מקורי שכתוב היטב. קראתי, בתוך ימים

הספר הזכיר לי כמה ספרים שונים-
משחקי הרעב
שחקן מספר אחד

אוקי. אז זה לא הכי מקורי…
לפני שהתחלתי בקריאה ראיתי שכתוב שעלינו לפתור חידות, לא ממש הבנתי ש-'עלינו' זה באמת אנחנו, הקוראים עד שפתחת את הספר!
חידות. אני גרועה בזה.
אבל המשכתי מתוך תקווה שזה לא כזה פרט חשוב להבנה של הסיפור, זה לא. אני חושבת…
(היה חלק שהיו סמלים של אלים המיתולוגיה היוונית. כל כך גאה בעצמי על ההבנה!)
אז.
על מה בעצם מד

איך אני, אחרי כמויות של ספרים שקראתי ואחרי כמות נכבדת של סקירות שכתבתי נופלת לספר רק בגלל עטיפה נוצצת ותקציר משכנע?

12 שחקנים מ12 שושלות שונות מקבלים את האות לכך שמשחקי הסוף החלו, המשחקים שבסופו של דבר יובילו למפלת האנושות ולבחירת שושלת אחת שתוכל להעמיד את האנושות מחדש, השושלת שתיבחר מיוצגת על ידי השחקן שינצח במשחקים.
ובמשחקים? אין חוקים. רצח, הונאה, שנאה, אהבה, קנאה, טכנולוגיה, נשקים קרים וכ

משחקי הסוף הוא ספר מעולה!

הוא ספר טוב, עם עלילה טובה, עם שם טוב, עם כתיבה נכונה וכריכה מספקת. זהו, זה כבר אמור להיות מספיק כדי לשכנע אנשים לקרוא את הספר הזה! אבל אני אפרט עוד קצת.

משחקי הסוף מדבר בגדול על סוף העולם, אבל לא בצורה שאנחנו רגילים אליה [אסונות, פיצוצים, רעידות אדמה, הוריקנים ועוד ועוד...] לא, הוא מתייחס לסוף העולם פחות או יותר כאל משחק, גם אם המשחק הזה חולני הוא עדיין משחק! שניים