“**** פעם אהבתי ספרי מתח. כלומר, אולי גם היום, אבל זאת לא אהבה כזאת של תשוקה, של זרמים בידיים, של לקרוא את הספר בידיים רועדות עד שלוש בבוקר ולהתעורר עם רוק יבש על הפיג'מה וספר מקומט מתחת ללחי. יותר אהבה של פנסיונרים, אהבה-חיבה כזאת, גם מול הפגמים, הריח-מהפה, השלמה שבשתיקה עם ההרגלים המעצבנים וידיעה/תקווה מעורפלת שאולי פעם תרגיש שוב את האהבה ההיא מפעם, דפיקות לב ואבדן שליטה ממכר. רק ע”

“**** המתרגם של הוצאת "מודן" הביט בשעון. ארבע וחצי. הזמן פאקינג לא זז. בארוחת הצהריים הוא ירד על ג'חנון ועכשיו הפחמימות הריקות טיפסו לו במעלה הגרון ואיימו להוריד אותו ביגון שאולה. הוא ישב אל השולחן, הביט למעלה, נשף בתסכול, קם לקחת קפה שרק הגביר לו את הצרבת, גירד בפדחתו וחשב על איך לעזאזל הוא מתרגם את "Faithful Place" לעברית. הוא ניסה לגולל בראשו את העלילה, והבין שאין לו, פשוט אין לו רעיון.”

“זה לא סוד שאני חובבת נלהבת של ספרי מתח, טוב, חובבת נלהבת זו לשון המעטה. אבל יותר מכל אני אוהבת ספרי מתח שהם ספרים בעלי ערך מוסף. טאנה פרנץ' כותבת ספרים כאלה. הם עוסקים בסוגיותיה הכלכליות והחברתיות של אירלנד, הם כתובים נהדר ויש בהם אווירה של רומן משובח. עשרים שנה לפני שמתרחש הסיפור העכשווי, נכנסו שלושה נערים ליער שליד נוקנארי, פרבר של דבלין. נער ונערה נעלמו ללא שוב ונער אחד ניצל, מלוכלך בדם שאינ”

“אז כתבתי פה מתישהו שאין את הספר האחרון של טאנה פראנץ' בספריה שלנו, ושאולי טוב שכך, כי מספר לספר נהנתי פחות. אז כתבתי. הספר הגיע לספריה ולא היססתי אפילו לשניה. איזה מזל. *** לטאנה פראנץ' יש שיטה: בכל ספר, היא לוקחת דמות משנה מהספר הקודם ומפתחת לה עלילה משלה. ב"דומות" זה היה קל: קאסי מדוקס היתה דמות מקסימה שלגמרי דרשה ספר משלה. ב"בית מספר שש עשרה" זה גם לא היה מסובך מדי. פרנק היה דמות מסת”

“**** פעם אהבתי ספרי מתח. כלומר, אולי גם היום, אבל זאת לא אהבה כזאת של תשוקה, של זרמים בידיים, של לקרוא את הספר בידיים רועדות עד שלוש בבוקר ולהתעורר עם רוק יבש על הפיג'מה וספר מקומט מתחת ללחי. יותר אהבה של פנסיונרים, אהבה-חיבה כזאת, גם מול הפגמים, הריח-מהפה, השלמה שבשתיקה עם ההרגלים המעצבנים וידיעה/תקווה מעורפלת שאולי פעם תרגיש שוב את האהבה ההיא מפעם, דפיקות לב ואבדן שליטה ממכר. רק ע”

“**** המתרגם של הוצאת "מודן" הביט בשעון. ארבע וחצי. הזמן פאקינג לא זז. בארוחת הצהריים הוא ירד על ג'חנון ועכשיו הפחמימות הריקות טיפסו לו במעלה הגרון ואיימו להוריד אותו ביגון שאולה. הוא ישב אל השולחן, הביט למעלה, נשף בתסכול, קם לקחת קפה שרק הגביר לו את הצרבת, גירד בפדחתו וחשב על איך לעזאזל הוא מתרגם את "Faithful Place" לעברית. הוא ניסה לגולל בראשו את העלילה, והבין שאין לו, פשוט אין לו רעיון.”

“זה לא סוד שאני חובבת נלהבת של ספרי מתח, טוב, חובבת נלהבת זו לשון המעטה. אבל יותר מכל אני אוהבת ספרי מתח שהם ספרים בעלי ערך מוסף. טאנה פרנץ' כותבת ספרים כאלה. הם עוסקים בסוגיותיה הכלכליות והחברתיות של אירלנד, הם כתובים נהדר ויש בהם אווירה של רומן משובח. עשרים שנה לפני שמתרחש הסיפור העכשווי, נכנסו שלושה נערים ליער שליד נוקנארי, פרבר של דבלין. נער ונערה נעלמו ללא שוב ונער אחד ניצל, מלוכלך בדם שאינ”

“אז כתבתי פה מתישהו שאין את הספר האחרון של טאנה פראנץ' בספריה שלנו, ושאולי טוב שכך, כי מספר לספר נהנתי פחות. אז כתבתי. הספר הגיע לספריה ולא היססתי אפילו לשניה. איזה מזל. *** לטאנה פראנץ' יש שיטה: בכל ספר, היא לוקחת דמות משנה מהספר הקודם ומפתחת לה עלילה משלה. ב"דומות" זה היה קל: קאסי מדוקס היתה דמות מקסימה שלגמרי דרשה ספר משלה. ב"בית מספר שש עשרה" זה גם לא היה מסובך מדי. פרנק היה דמות מסת”