“מה זה ספר טוב בשבילי? ספר ש"נכנסים" אליו במהירות, אין עמודי הסתגלות או חלקים שצריך לצלוח עד שמצליחים לקרוא בכיף. ספר שכתוב בשפה טובה ועשירה. ספר שכשהוא עומד להיגמר אני מתבאסת. ספר שגורם לי לבכות. ספר שכשאני גומרת לקרוא אותו אני חוזרת לקרוא קטעים מסויימים שנגעו בי במיוחד. וספר ממש טוב זה ספר שגורם לי ללכת אח"כ לגוגל ולקרוא על פרטים מסויימים שמוזכרים בו. כל הדברים האלו פלוס סיפור מרגש על חברות ועל ח”

“"אולי זה טוב לראות את הדברים בפרספקטיבה אחרת, אבל לפעמים נראה לי שהפרספקטיבה היחידה היא פשוט להיות נוכח. כי זה בסדר להרגיש דברים. ולהיות אמיתי לגביהם." אני חושבת שזה המשפט הכי משמעותי שלקחתי איתי מהספר הזה. ספר נוער שעל פניו הוא קליל ונחמד אך מסתתר בתוכו המון אופל ועומק. בסופו של הספר מגיע טוויסט מסוים שזורק אור אחר לגמרי על הדמות הראשית, מהספרים האלו שרק בעמודים האחרונים פתאום איכשהו הכל מתחבר”

“ספר מקסים על היחסים בתוך המשפחה המסתירה סודות שנחשפים ככל שהופכים את העמודים בו. הספר מתחיל בפתח דבר. מרגו רחוקה מבית ילדותה. היא עוד זוכרת את התסיסה המבעבעת של הסיידר על לשונה, את אור הנורות המפזז, הבוץ השחור והסמיך שנדבק אל כפות ידיה הזבות דם. היא שקועה בשינה והסודות מעברה מבצבצים... מה עשית? מה עשית בשם אלוהים? מה מרגו עשתה? ב-18.9.2018 מרגו מקבלת הודעה מאחותה איב "צריכים אותך בבי”

“בשנת 1979, בכיתה ו', בעת ארוחת בוקר של קוטג' ועגבניה בחדר האוכל, זה קרה. מישהי שלמדה אצלנו בקבוץ כי הייתה פרועה מדי עבור הקבוץ שלה, ניגשה אלי. "אתה ממש דומה לדיוויד בואי", אמרה והסתכלה לי ממש אל תוך העיניים. היא הייתה מבוגרת ממני בשנתיים שלוש, היה לה עגיל באף והיא לבשה תמיד צעיפים. ויפה. בכתה ו' עדיין חששתי מנשים מבוגרות ממני עם עגיל באף וצעיפים. ויפות. מאז הקפדתי לבדוק בכל בוקר היכן היא י”

“מה זה ספר טוב בשבילי? ספר ש"נכנסים" אליו במהירות, אין עמודי הסתגלות או חלקים שצריך לצלוח עד שמצליחים לקרוא בכיף. ספר שכתוב בשפה טובה ועשירה. ספר שכשהוא עומד להיגמר אני מתבאסת. ספר שגורם לי לבכות. ספר שכשאני גומרת לקרוא אותו אני חוזרת לקרוא קטעים מסויימים שנגעו בי במיוחד. וספר ממש טוב זה ספר שגורם לי ללכת אח"כ לגוגל ולקרוא על פרטים מסויימים שמוזכרים בו. כל הדברים האלו פלוס סיפור מרגש על חברות ועל ח”

“"אולי זה טוב לראות את הדברים בפרספקטיבה אחרת, אבל לפעמים נראה לי שהפרספקטיבה היחידה היא פשוט להיות נוכח. כי זה בסדר להרגיש דברים. ולהיות אמיתי לגביהם." אני חושבת שזה המשפט הכי משמעותי שלקחתי איתי מהספר הזה. ספר נוער שעל פניו הוא קליל ונחמד אך מסתתר בתוכו המון אופל ועומק. בסופו של הספר מגיע טוויסט מסוים שזורק אור אחר לגמרי על הדמות הראשית, מהספרים האלו שרק בעמודים האחרונים פתאום איכשהו הכל מתחבר”

“ספר מקסים על היחסים בתוך המשפחה המסתירה סודות שנחשפים ככל שהופכים את העמודים בו. הספר מתחיל בפתח דבר. מרגו רחוקה מבית ילדותה. היא עוד זוכרת את התסיסה המבעבעת של הסיידר על לשונה, את אור הנורות המפזז, הבוץ השחור והסמיך שנדבק אל כפות ידיה הזבות דם. היא שקועה בשינה והסודות מעברה מבצבצים... מה עשית? מה עשית בשם אלוהים? מה מרגו עשתה? ב-18.9.2018 מרגו מקבלת הודעה מאחותה איב "צריכים אותך בבי”

“בשנת 1979, בכיתה ו', בעת ארוחת בוקר של קוטג' ועגבניה בחדר האוכל, זה קרה. מישהי שלמדה אצלנו בקבוץ כי הייתה פרועה מדי עבור הקבוץ שלה, ניגשה אלי. "אתה ממש דומה לדיוויד בואי", אמרה והסתכלה לי ממש אל תוך העיניים. היא הייתה מבוגרת ממני בשנתיים שלוש, היה לה עגיל באף והיא לבשה תמיד צעיפים. ויפה. בכתה ו' עדיין חששתי מנשים מבוגרות ממני עם עגיל באף וצעיפים. ויפות. מאז הקפדתי לבדוק בכל בוקר היכן היא י”