הוא נקרא בפשטות מכאיבה "הזדמנות אחרונה לראות", וזה בדיוק מה שהוא: מבט אחרון ביצורים על סף הכחדה. חיות שבעוד חמישים שנה, ייתכן ויהיה אפשר לראות אותן רק באנציקלופדיות.

אני לא חושבת עליהם לעתים קרובות, על דרקוני הקומודו, למורי האיי-איי, הקקפו, דולפיני הבאיג'י או היונים הוורודות ממאוריציוס. כמין, אנחנו לא נוטים להרים מבט משרוכי הנעליים שלנו עצמנו בלי סיבה, ונדמה שתמיד יש משהו אקוטי יותר להתעסק בו.

#
ה-BBC מצליח איכשהו להפוך גם דברים איזוטריים לרלוונטיים עבור קבוצות גדולות של בני אדם, קרובים כרחוקים. כך קרה שבאופן מקרי (כנראה) צוּות אדמס כטרמפיסט "שלא מבין כלום" לזיאולוג, מארק קרווארדיין, בין השנים 1985-1989, כדי ליצור תסכיתי-רדיו (שהצליחו כנראה מעל ומעבר) ואת הספר הזה, שכולו עונג.

הגילוי הנאות במקרה הזה צריך להיות שלא באמת איכפת לי ממינים העומדים לפני כלייה. אני יודעת יופי לצקצק בשפתיי

יוסף בן מתיתיהו, האם היה בוגד ציני בעמו? האם היה אחראי בעקיפין לחורבן הבית? מה היה תפקידו כמפקד המרד בגליל?
סיוורד מעלה בחיבורו את הטענה הידועה שיוסף היה בוגד בעמו ונסמך על חיבורו כדי להוכיח את מהותה של הבגידה.
על פי דברי יוסף עצמו הוא רצה לצאת ולהתמסר לידי הרומאים כבר לאחר קרב יודפת שבו ניגפו היהודים בפני עוצמתם הצבאית של לגיונות הרומאים.
נפילתו בשבי והצלתו הפלאית הם שמעוררים סימני שאלה בנוגע

"המציאות - כפי שיודעים כל מי שאי-פעם חיזרו אחרי אישה, בישלו על-פי מתכון או הלכו לראיון עבודה- מורכבת הרבה יותר" (<mark>ירון בן-עמי</mark>, מתרגם "ההרפתקאות המפתיעות של הברון מינכאהוזן")

ראשית וידוי, גם אני ידוע כמי ששיפץ לא פעם את המציאות , ובמיוחד במסגרת שלושת הסיבות שצוטטו מהתרגום הנפלא.

הרבה מאוד זמן הספר היה ברשימת הקריאה שלי עד שהוא נפל לידי (מזל שיש ימי הולדת..). יש לי זיכרון ילדות ורוד מזמן חופשת

הבוגד בירושלים /דזמונד סיוורד

הסופר מנסה להבין ולהסביר לעצמו ולקוראים בעיקר מי בדיוק היה יוסף בן מתתיהו או יוספוס פלאביוס (השם שאימץ לעצמו לאחר שחבר לרומאים אחרי חורבן יודפת). סיוורד מסתמך בעיקר על ספריו של יוספוס פלביוס : 1. מלחמת היהודים 2. קדמוניות היהודים. 3 חיי יוסף (אוטוביוגרפיה) ועוד כמה מסמכים של היסטוריונים רומאים מאותה תקופה או מתקופה מאוחרת יותר : טקיטוס וסווטוניוס.

הוא מזכיר גם

ספר לא טוב. חשוב, משפיע, אחד מאבות המד"ב, יצירה קלאסית? כן. חד משמעית. את הד.נ.א של "מלחמת העולמות" אפשר למצוא בהמון יצירות מאוחרות יותר. למעשה, בכמעט כל יצירה בדיונית שעוסקת בחייזרים מרגע כתיבתו ואילך. אבל ספר טוב? לא, זה לא ספר טוב.

אני מופתע בעצמי מכך שאני לא אוהב את הספר, בהתחשב בכך שעד כה נהניתי מהעבודות של וולס. "מכונת הזמן", ספר שהוא כתב פחות מ3 שנים לפני "מלחמת העולמות", הוא גם יצירה עם ב

אני עומדת לומר דבר איום ונורא.
הסרט יותר טוב מהספר.
רגע, בלי מכות. תנו לבן אדם להתבטא.

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

ביוגרפיות זה אחלה, אם המטרה היא להעביר מידע יבש. מהבחינה הזאת הספר כמובן מדויק, עשיר ואמין פי שמונה עשרה מהסרט.
אבל אם המטרה היא להבהיר ולהעביר לכאלה שלא התנסו בעניין - מהי מחלת נפש, הסרט הזה הוא סרט חובה.

את ג'ון נאש לא הכרתי עד לפני שנה. חברה

בגיל 13 קראתי לראשונה את הספר "הדס", אותו סיפור עצוב ומרתק, על נערה כפרית מהגליל בימי המרד הגדול, ומאז אני מאוהבת בתקופה. עברו שנים, אני לומדת את התחום באופן אקדמי ועדיין נהנית כ"כ מהספרים העתיקים ומהחיים המיוחדים האלה.
כל זאת כדי להסביר למה ברגע שראיתי את "בוגד בירושלים" זינקתי עליו ומצאתי את הזמן בשבוע עמוס לקרוא אותו.

ההיסטוריון דזמונד סיוורד פורס בספר את מסכת חייו של יוסף בן מתתיהו, אותו ה

לא יאומן איך ספר אדיד שפורסם בשנת 1961 על ידי סופר יהודי גדול, ג'וזף הלר, על המלחמה של טייסים אמריקאים שטסו במטוסי B-25 בסוף מלחמת העולם השניה והפציצו את צפון איטליה שנשלטה ע"י גרמניה הנאצית, כל כך רלוונטי למלחמה שחיילינו נלחמים על הקרקע ברצועת עזה כבר קרוב לשנתיים ?

על זה נאמר – סדנא דארעא חד הוא – שבתרגום מושאל פירושו – טבע האדם במלחמה אחד הוא, ולא משנה מהי המלחמה.

שתי המלחמות כמובן צודקו