“ספר לא טוב. חשוב, משפיע, אחד מאבות המד"ב, יצירה קלאסית? כן. חד משמעית. את הד.נ.א של "מלחמת העולמות" אפשר למצוא בהמון יצירות מאוחרות יותר. למעשה, בכמעט כל יצירה בדיונית שעוסקת בחייזרים מרגע כתיבתו ואילך. אבל ספר טוב? לא, זה לא ספר טוב.
אני מופתע בעצמי מכך שאני לא אוהב את הספר, בהתחשב בכך שעד כה נהניתי מהעבודות של וולס. "מכונת הזמן", ספר שהוא כתב פחות מ3 שנים לפני "מלחמת העולמות", הוא גם יצירה עם בדיוק אותו מעמד של השפעה, קלאסיקה, חשיבות ויאדה יאדה, אבל זו גם יצירה שהיה פשוט כיף ומעורר מחשבה לקרוא. קראתי גם שניים - שלושה סיפורים קצרים שלו ונהניתי מהם.
אז מה רע כאן? הספר הזה פחות עוסק ברעיונות, או אפילו ב"חקר" החייזרים והדינמיקה ביניהם לבין בני האדם והדינמיקה בתוך האנושות, כמו שהוא פשוט עוסק ב"תשמעו על הקרב הזה ועל איך אנשים מתענים ונבהלים מהחייזרים".
אני בדיוק קראתי בפעם השנייה את "המלחמה בסלמנדרות" (ספר מצוין שאני אכתוב עליו כאן בקרוב!) וההבדל בין "מלחמת העולמות" לבין "המלחמה בסלמנדרות" פשוט זועק לשמיים.. ב"מלחמה בסלמנדרות" אנחנו כמעט ולא מקבלים תיאורים של המלחמה והקטסטרופה מזווית אנושית פרטית, וכשאנחנו כן מקבלים, זה לא תיאורי קרבות אלא gut punch רגשי - רעיוני - סאטירי.
כאן לעומת זאת אנחנו כמעט לא מקבלים מבט מורכב יותר מאשר החוויה הפרטית של אדם אחד, והחוויה לא מעניינת במיוחד, צר לי.
אנחנו לא יודעים כמעט כלום על הפרוטגוניסט, אפילו את שמו לא, ואמור להיות אכפת לי ממנו? למה? הוא דמות די ריקה.
הסיפור שלו גם מלא בתיאורים גיאוגרפיים מייגעים, נוסח "הלכתי לשם, וראיתי את המבנה ההוא ככה ואת הזה ככה, ואז הלכתי לשם על דרך כך וכך.." יש כאן אולי מאות ניימדרופינגס לכל מיני מקומות בלונדון וסביבה, שעבורי, כקורא ישראלי 200 שנה אחרי הכתיבה, שמעולם לא היה בממלכה המאוחדת, לא אומרים כלום.
אני מניח שקוראים בריטים מהזמן הרגישו שהוא כותב על מקומות שהם פיזית היו בהם והבינו את המסלול או משהו, אבל עבורי זה היה פשוט חלק גדול מאוד מהטקסט שלא אמר לי כלום.
בכלל, הספר הזה קצת חסר ערך לאחר המצאת הקולנוע, כי רובו מוקדש לתיאורי סצנות אקשן למיניהן, ואת זה, מה לעשות, מצלמה עושה פי אלף יותר טוב מכל ספר.
זה מרגיש כמעט כמו תסריט כללי לאסופת סצנות אקשן, כי אפילו בסרטי האקשן שראיתי לרוב יש יותר פיתוח דמויות מאשר בספר הזה.
זה ספר משעמם, האספקט הרעיוני בו דל מאוד, האספקט הרגשי דל מאוד ובניית הדמויות דלה מאוד.
כשהספר כן מנסה לגעת קצת בנושאים האלו הוא נהיה מעניין, לא אכחיש, אבל זה מיעוט הזמן.
הספר מצליח לספק תיאורי פאניקה ואימה אפקטיביים פה ושם, אני אתן לו את זה.
ומשפט אחד על הסוף, ללא ספוילרים. אני ידעתי מה הסיום של הספר הזה עוד לפני הקריאה, ובמקור חשבתי שזה די מבריק, אבל זה מבוצע כאן באופן חפוז משהו שמרגיש כמו דאוס אקס מאכינה רנדומלי ולא כבנייה מעניינת של רעיון מקורי.
4\10 מעניין מה אחשוב על העיבודים לקולנוע. בהתחשב בכך שאני שונא את ספילברג אני לא מצפה לגדולות ונצורות מהסרט שלו על בסיס הספר, אבל אני אתן צ'אנס.
קטע שאהבתי שגם מסכם את הספר רעיונית:
"כעת התפללתי באמת, התחננתי בדבקות ובהתלהבות, פנים אל פנים מול חשכת אלוהים. לילה מוזר! מוזר יותר מכל, כיוון שעם עלות השחר הזדחלתי אני, אשר דיברתי עם אלוהים, אל מחוץ לבית כעכברוש היוצא ממחבואו - יצור אשר כמעט אינו נעלה עליו, חיה נחותה, יצור אשר בשל כל גחמה של אדונינו עלול למצוא את עצמו ניצוד ונהרג. אולי אף הם התפללו בביטחון לאלוהים. אם לא למדנו שום דבר אחר, ודאי לימדה אותנו מלחמה זו את משמעות החמלה - חמלה על אותם יצורים חסרי ישע הנתונים למרותנו." (עמוד 186)”
![עטיפת הספר מלחמת העולמות [מהדורת 2005] מאת ה.ג'. וולס](https://d3puo8fj28n16q.cloudfront.net/eyJidWNrZXQiOiJzaW1hbmlhLXB1YmxpYy1hc3NldHMiLCJrZXkiOiJib29raW1hZ2VzL2NvdmVyczAvMTc2Mi5qcGciLCJlZGl0cyI6eyJyZXNpemUiOnsid2lkdGgiOjM4NCwiZml0IjoiaW5zaWRlIiwid2l0aG91dEVubGFyZ2VtZW50Ijp0cnVlfSwidG9Gb3JtYXQiOiJhdmlmIiwiYXZpZiI6eyJxdWFsaXR5Ijo2MH19fQ==)
