“**** אני מניח שרובכם תדלגו על הספר הזה, ואולי גם על הביקורת הזאת, מהסיבה הפשוטה והמוצדקת למדי שכתוב שם "זומבים". תפטרו את זה כ"שטויות", ותדחקו את זה למשבצת "דיסטופיות" במקרה הטוב או תחת הקטגוריה "פנטזיה אינפנטילית" במקרה הפחות טוב. אמנם נעשה על בסיס הספר הזה סרט קולנוע לא אינפנטילי בכלל בכיכובו של בראד פיט הידוע לשמצה, בשם World War Z, אבל תרשו לי לציין כאן שהקשר בין הספר הנפלא והלא”

“הספר הזה, אותו הקדיש הסופר "לאמהות-מכשפות בכל מקום" עושה לך "תרגיל": "מכשפה" בשם הספר מרמז על אגדה, כלומר סיפור לילדים או לנוער. אתה חושב על ספר פנטזיה ומחליט לפי יחסך לז'אנר האם תקרב או תדחה. זו עוד אחת מהדרכים שחשיבה סטיריאוטיפית יכולה להזיק לך: כי אם את/ה בין הרבים המתעבים פנטזיה, תחמיץ את הספר הנפלא הזה. יום אחד הסתובבה לה מכשפה במעבה היער, ועסקה במה שמכשפות עוסקות: זה לא, מסתבר, הטלת כישופ”

“בניגוד לכמה קוראים כאן שספרות "סוף העולם" גורמת להם לחרדות ולאגירת מצרכי יסוד (אהמ... אלון... אהמ..) אצלי התגובה בדיוק הפוכה. ספרים וסרטים אפוקליפטיים מרגיעים אותי ומשכיחים ממני את הצרות היומיומיות השגרתיות יותר, נו, אתם יודעים, ההורים, הילדים, המשכנתא, בלה, בלה, בלה... תנו לי איזה וירוס קטלני, מתקפת חייזרים מסוכנת, גל קור משתק ועשיתם אותי רגועה ומאושרת כצדפה (אף פעם לא הבנתי באמת את הביטוי הזה).”

“לא יודע איך יצא ככה, שבת'אכלס אין לי ברירה אלא להודות שאני לא מאוד חובב ספרות מדע בדיוני, אבל מפיליפ ק.דיק פשוט נפלתי לגמרי וממזמן. סתירה שכזו. משהו בסגנון הכתיבה של האיש, התחכום, הצורך של הקורא להשקיע מאמץ שמגיע לעיתים לדרגה סיזיפית של ממש, הטוויסטים האלה שרומזים לך שיש עוד רובד מתחת ושקוראים עליך תיגר חוזר ונשנה בנוסח - "בוא נראה אם תגלה אותו, יא בן אנוש עלוב וכלומניק !" - כל אלה מייחדים את ק.די”

“**** אני מניח שרובכם תדלגו על הספר הזה, ואולי גם על הביקורת הזאת, מהסיבה הפשוטה והמוצדקת למדי שכתוב שם "זומבים". תפטרו את זה כ"שטויות", ותדחקו את זה למשבצת "דיסטופיות" במקרה הטוב או תחת הקטגוריה "פנטזיה אינפנטילית" במקרה הפחות טוב. אמנם נעשה על בסיס הספר הזה סרט קולנוע לא אינפנטילי בכלל בכיכובו של בראד פיט הידוע לשמצה, בשם World War Z, אבל תרשו לי לציין כאן שהקשר בין הספר הנפלא והלא”

“הספר הזה, אותו הקדיש הסופר "לאמהות-מכשפות בכל מקום" עושה לך "תרגיל": "מכשפה" בשם הספר מרמז על אגדה, כלומר סיפור לילדים או לנוער. אתה חושב על ספר פנטזיה ומחליט לפי יחסך לז'אנר האם תקרב או תדחה. זו עוד אחת מהדרכים שחשיבה סטיריאוטיפית יכולה להזיק לך: כי אם את/ה בין הרבים המתעבים פנטזיה, תחמיץ את הספר הנפלא הזה. יום אחד הסתובבה לה מכשפה במעבה היער, ועסקה במה שמכשפות עוסקות: זה לא, מסתבר, הטלת כישופ”

“בניגוד לכמה קוראים כאן שספרות "סוף העולם" גורמת להם לחרדות ולאגירת מצרכי יסוד (אהמ... אלון... אהמ..) אצלי התגובה בדיוק הפוכה. ספרים וסרטים אפוקליפטיים מרגיעים אותי ומשכיחים ממני את הצרות היומיומיות השגרתיות יותר, נו, אתם יודעים, ההורים, הילדים, המשכנתא, בלה, בלה, בלה... תנו לי איזה וירוס קטלני, מתקפת חייזרים מסוכנת, גל קור משתק ועשיתם אותי רגועה ומאושרת כצדפה (אף פעם לא הבנתי באמת את הביטוי הזה).”

“לא יודע איך יצא ככה, שבת'אכלס אין לי ברירה אלא להודות שאני לא מאוד חובב ספרות מדע בדיוני, אבל מפיליפ ק.דיק פשוט נפלתי לגמרי וממזמן. סתירה שכזו. משהו בסגנון הכתיבה של האיש, התחכום, הצורך של הקורא להשקיע מאמץ שמגיע לעיתים לדרגה סיזיפית של ממש, הטוויסטים האלה שרומזים לך שיש עוד רובד מתחת ושקוראים עליך תיגר חוזר ונשנה בנוסח - "בוא נראה אם תגלה אותו, יא בן אנוש עלוב וכלומניק !" - כל אלה מייחדים את ק.די”