צב כפילוסוף איטי

לפני שנים ללא סיבה מיוחדת, החלה טלי רעייתי לאסוף צבי קרמיקה וצבים מחומרים מגוונים, בגדלים ובצורות שונות. חלקם מונחים על הרצפה נראים פוסעים באיטיות, אחדים תופסים תנומה בשולחן הסלון, או בשידת הטלוויזיה. כל מי שנוסע לחו"ל יודע שלטלי חייבים להביא צב. כך יש לטלי צבים, מווייטנאם, תאילנד, איטליה ואף אלבניה, רשימה חלקית כמובן, מה שמעיד על כך שהחיה המסורבלת הזאת חביבה בכל העולם, ומסמלת

ספר המתרחש בניו-יורק של המחצית הראשונה של המאה העשרים ומתמקד בעיקר בחיי משפחה אחת שהיא המיקרו קוסמוס לתאור חיי היהודים בניו יורק של אותה התקופה.

מוריס הוא חנווני מזדקן המחזיק שנים רבות חנות מכולת כושלת, הוא מקובע בעבר ואיננו מצליח להסתגל ולהתחבר לשינויים סביבו, וכך המתחרים שסביבו גוזלים אט אט את פרנסתו. אישתו איידה עוזרת לו בחנות ובתו היחידה הלן בת ה-23 עובדת למחייתה, אך חלק משכרה הולך לעסק המש

קראתי את ספרו של מלמוד בעקבות סקירה שכתב אחד החברים באתר הקדוש הזה. אני לא זוכר מי, מכיוון שלאחרונה היו כמה התייחסויות לספר, אז תודה רבה סוקר/ת יקר/ה היה אשר תהיה!

אם יהיה עליי לסכם את "העוזר" בשלוש מילים אכתוב שהוא ישן, איטי ועצוב. ישן, גם בגלל הדפים הריחניים והמצהיבים של סדרת ספריה לעם בהוצאת עם עובד (האם מתחילת בריאתם/הדפסתם הם היו צהובים או שהזמן הרב שעבר הצהיב אותם כל כך?) וגם מכיוון שמדוב

הקומוניזם מושלם, רעיונית. שוויון בין האדם, ביטול המעמדות וצדק מוסרי. לאיש לא חסר דבר, כל אחד מקבל לפי צרכיו ונותן לפי יכולתו. ביטחון ואחווה אמיתית. הרעיון היה מושלם, לו נבראנו בצלם. אבל אנחנו חיות, חמדניות, דורסניות ומרוכזות בעצמי.
עקרונות השיטה אינם הולמים את טיב האדם. ואופן יישומה ודאי אינו הולם את הדעת (איום ונורא).

ערב אחד, כינס מייג'ור החזיר (קרל מרקס) את חיות החווה. הגיע העת למרוד, להשתח

#
מי שיחפש צב בסיפור הזה, יתאכזב כמוני. אין בו באמת צבים. רק בני אדם מתוארים בו. רובם חיו במאה ה-18 באנגליה הכפרית. הצבה היא המספרת, לכאורה, את הסיפור שכתב פרופסור אמריקאי(!) בן זמננו, המתעניין גם הוא בטבע (האדם). הוא אמנם כתב את הספרון החביב הזה בשמה של הצבה, אבל אין בו, כאמור, שום דבר על צבים. רק על בני אדם.

גילברט וייט – כומר אנגלי שהתעניין בטבע, כתב ספר "חוקר הטבע של סלבורן" ושם הזכיר צ

אוסף הסיפורים הנקרא דבלינאים והעוסק כמובן בתושבי דבלין, עיר הולדתו של ג'יימס ג'ויס, מהווה את תוכן הספר הזה. קובצו כאן 15 סיפורים ולאחר קריאת שליש מהם העניין הובן. אלה נכתבו בתחילת המאה ה-20.
הסיפורים האלה עוסקים באנשים קטנים, להם עניינים שאולי אינם קטנים בעיניהם, אבל במבט מבחוץ, לא מדובר במשהו שספר יכול להתייחד בו. נכן שנער רוצה ללכת ליריד לקנות משהו לנערה שאינה נערתו והוא מאחר וכבר סגור, ונכון ש

בשנים האחרונות אני חוזר מדי פעם לקרוא כל מיני קלאסיקות שקראתי בעבר. מעניין אותי לבחון האם הן עומדות במבחן הזמן (והרי אין ליצירות מכל סוג שהוא מבחן טוב מזה) ומה יש בהן שבעבר כשקראתי אותן לראשונה, הן כל כך השפיעו עלי. כך חזרתי השבוע אל חוות החיות של אורוול.

אורוול מבקר בספרו את ההשפעה המשחיתה שיש לעמדות הכח על האוחז בהן וכן את שבריריותם של האידיאלים, ממש כמו שאמר פעם אחד מהאחים מארקס: "אלו הם העק

"מועדון המתאבדים" הוא ספרון המורכב משלושה סיפורים, שפורסמו בשנת 1878 ומתרחש בלונדון ופריז.

הסיפורים מושפעים מאירועים ורשמים של רוברט לואי סטיבנסון, מביקוריו במקומות שונים בעולם.

הסופר בילה את אחרית ימיו בדרום אנגליה, במזג אויר חמים שהטיב עם מחלת השחפת ממנה סבל.

הסיפורים שמובאים לכאן הם חלק מסיפורי "אלף לילה ולילה החדשים", וכל סיפור מסתיים עם דברי "המשכיל הערבי".

הסיפורים:

1) המעשה ב

מוטל בן פייסי החזן מספר את סיפורה של העיירה היהודית של תחום המושב בשנותיה האחרונות ואת תהליך ההיפרדות וההגירה מחיי העיירה למדינות אחרות, במקרה הזה לארה"ב. הסיפור מסופר מנקודת ראותו של מוטל בן פייסי החזן, ילד בן 5 בתחילת הסיפור ונער עם הגיעו עם משפחתו לארה"ב.
שלום עליכם נוגע דרך מוטל הילד בכל פרשות הדרכים שעמדו בפני יהודים בגולה, מתאר בצורה ציורית ומשעשעת את העיירה היהודית, תרבותה, אורחותיה, חששו