“# אני מודה ליקום על העובדה שאינני ומעולם לא הייתי מהגרת. חיי מהגר רצופים חוסר הבנה (שלו ושל אחרים אותו). ביזוי והשתלחות (כי ידוע שמי שאינו דובר או מבין את השפה הוא בעצם בעל פיגור שכלי). התנשאות וניצול של המהגר על ידי התושבים "הותיקים" של המקום. במיוחד על ידי הקבוצה הנמוכה ביותר, שמוצאת במהגר יעד לגיטימי להשתרר עליו. גם אם המהגר מתכוון להשתקע באופן קבוע במדינה אליה היגר, עד סוף חייו יהיה דיבורו עי”

“אחד מחלומותיי הגדולים ביותר הוא לבקר באנגליה, לפחות פעם אחת. המבנים האנגלים, ההיסטוריה, האווירה, הגשם הבלתי פוסק, תמיד הפעימו אותי. תרמה לתחושה זו קריאה רבה של יצירות אנגליות היסטוריות, שרק ליבו את התחושה. הספר הזה הוא תענוג אמיתי. שוררת בו אווירה אנגלית לתפארת: גשם, נוף חובק כל, טירה מתפוררת וישנה אך לא בלתי נטולת קסם, דמויות אנגליות חריגות המרחפות ויוצאות מתוך הספר, ממש ניתן לחוש בהן בקצה אצבעי”

“מוחסין חאמיד הוא סופר פקיסטני החי בלונדון. משום מוצאו הפקיסטני ספרו עוסק כנראה בפקיסטן, אם כי זה לא מוזכר בספר, רק האווירה מצביעה על כך. נאדיה וסעיד הכירו איכשהו בעיר שהחירות היחסית בה, כעיר בארצות מסוג זה, הולכת ומצטמצמת. בתחילה הם עבדו ונפגשו במסעדות זולות בקלות יחסית, הוא איך שהוא נראה ולבוש, היא בכיסוי שחור למניעת הטרדות מיניות, לכאורה. היא גם רכבה על אופנוע ובמדינות כאלה זו הזמנה לאמירות לא”

“יש משהו קסום בספר המספר סיפור על תרבויות אחרות, על ארצות אחרות, מקומות שונים, לעיתים נידחים. היכולת הזו של סופר.ת לפתוח צוהר לעולמות אלו היא קסומה בעיניי, ואליף שאפאק עושה את זה בכתיבה נפלאה שממש הרגשתי שאני שם במרחק נגיעה מכל הדמויות הנהדרות האלו שנכנסו לי ללב על מנת להשתקע בו. תחילתו של הסיפור בשנת 1945 על כפר קטן על גדות נהר הפרת. שם הכל מתחיל בבית המשפחה של זוג הורים ושמונה בנות, ממשיך לאיס”

“# אני מודה ליקום על העובדה שאינני ומעולם לא הייתי מהגרת. חיי מהגר רצופים חוסר הבנה (שלו ושל אחרים אותו). ביזוי והשתלחות (כי ידוע שמי שאינו דובר או מבין את השפה הוא בעצם בעל פיגור שכלי). התנשאות וניצול של המהגר על ידי התושבים "הותיקים" של המקום. במיוחד על ידי הקבוצה הנמוכה ביותר, שמוצאת במהגר יעד לגיטימי להשתרר עליו. גם אם המהגר מתכוון להשתקע באופן קבוע במדינה אליה היגר, עד סוף חייו יהיה דיבורו עי”

“אחד מחלומותיי הגדולים ביותר הוא לבקר באנגליה, לפחות פעם אחת. המבנים האנגלים, ההיסטוריה, האווירה, הגשם הבלתי פוסק, תמיד הפעימו אותי. תרמה לתחושה זו קריאה רבה של יצירות אנגליות היסטוריות, שרק ליבו את התחושה. הספר הזה הוא תענוג אמיתי. שוררת בו אווירה אנגלית לתפארת: גשם, נוף חובק כל, טירה מתפוררת וישנה אך לא בלתי נטולת קסם, דמויות אנגליות חריגות המרחפות ויוצאות מתוך הספר, ממש ניתן לחוש בהן בקצה אצבעי”

“מוחסין חאמיד הוא סופר פקיסטני החי בלונדון. משום מוצאו הפקיסטני ספרו עוסק כנראה בפקיסטן, אם כי זה לא מוזכר בספר, רק האווירה מצביעה על כך. נאדיה וסעיד הכירו איכשהו בעיר שהחירות היחסית בה, כעיר בארצות מסוג זה, הולכת ומצטמצמת. בתחילה הם עבדו ונפגשו במסעדות זולות בקלות יחסית, הוא איך שהוא נראה ולבוש, היא בכיסוי שחור למניעת הטרדות מיניות, לכאורה. היא גם רכבה על אופנוע ובמדינות כאלה זו הזמנה לאמירות לא”

“יש משהו קסום בספר המספר סיפור על תרבויות אחרות, על ארצות אחרות, מקומות שונים, לעיתים נידחים. היכולת הזו של סופר.ת לפתוח צוהר לעולמות אלו היא קסומה בעיניי, ואליף שאפאק עושה את זה בכתיבה נפלאה שממש הרגשתי שאני שם במרחק נגיעה מכל הדמויות הנהדרות האלו שנכנסו לי ללב על מנת להשתקע בו. תחילתו של הסיפור בשנת 1945 על כפר קטן על גדות נהר הפרת. שם הכל מתחיל בבית המשפחה של זוג הורים ושמונה בנות, ממשיך לאיס”