<mark>מוחסין חאמיד</mark> הוא סופר פקיסטני החי בלונדון. משום מוצאו הפקיסטני ספרו עוסק כנראה בפקיסטן, אם כי זה לא מוזכר בספר, רק האווירה מצביעה על כך.
נאדיה וסעיד הכירו איכשהו בעיר שהחירות היחסית בה, כעיר בארצות מסוג זה, הולכת ומצטמצמת. בתחילה הם עבדו ונפגשו במסעדות זולות בקלות יחסית, הוא איך שהוא נראה ולבוש, היא בכיסוי שחור למניעת הטרדות מיניות, לכאורה. היא גם רכבה על אופנוע ובמדינות כאלה זו הזמנה לאמירות לא

נו, אז איך לעשות מכה באסיה המתעוררת?
לשאלה זו יש תשובה קצרה ותשובה ארוכה.
בנדיבותי הרבה (אולי עשיתי מכה?) אתן לכם את שתיהן.
הקצרה: תשאלו את ערן זהבי.
הארוכה: מאיפה לי לדעת? זה לא שהספר באמת נותן את הנוסחה.


טוב, אז כמובן שלא קראתי את הספר כדי שילמד אותי איך לעשות מכה באסיה המתעוררת.
מה לי ולאסיה בכלל? כשהיא מתעוררת אני עדיין ישנה. ארץ השמש העולה וזה.

קראתי אותו כי השם משך אותי. שם ח

איזה כיף זה לקחת ליד ספר שכל הזמן יש עליו פרגונים, ולגלות שכל פרגון ופרגון מוצדק. זה לא קורה הרבה. בספר הזה כן.

במדינה נטולת שם, אך יכולה להיות כל מדינה ובכל יבשת(עפ"י התיאורים של המקום והלחימה המתחוללת בו, כמו גם תיאורי המשטר הדתי הנכפה על התושבים, אני הימרתי על אפגניסטן. זה, ובתוספת העובדה שהסופר פקיסטני) זוג צעיר נפגש בקורס ערב לשיווק רשתי. נדיה וסעיד. הוא דתי, היא הרבה יותר ליברלית ממנו. הי

לא הייתי טורח לכתוב ביקורת על הספר הזה אילולא הספר, בכסות של סיפור על קשיי ההתאקלמות של צעיר פקיסטני מבריק בארה''ב, מציג את התעמולה הפקיסטנית במיטבה: נרטיב מקומם כלפי המערב ונרטיב הלוקה בצביעות כלפי הודו וכלפי "המדינה האחות" אפגניסטן.

לא הייתי טורח לכתוב את הביקורת על הספר הזה אילולא הסופר מאיץ בנו להבין את כאבם של התוקפים של מגדלי התאומים ולא רק של הקורבנות.

לא הייתי טורח לכתוב ביקורת על ה

הספר פותח ב'מהפך' בחיי הסופר כתוצאה מפיגוע הטרור האיסלמי במגדלי התאומים בארצות הברית.
איך בן רגע צבע עורו הגדיר אותו ו"סימן אותו" והפך אותו לחשוד מיידי.

אנדרס, גיבור הספר, חווה מצוקה, פחד וחוסר ביטחון, שגורם לו להסתגר ואף להתחבא, כאשר באחת, בלא הכנה מוקדמת, הוא משנה את צבע עורו. היות והוא אינו היחיד שעובר את התהליך הדבר גורר חשדנות, היסטריה ופחד מהשינוי בקרב אלו שעדיין לא עברו את התהליך.

על

וואו קשה לי לכתוב ביקורת על ספר כזה. אני חושבת שכל אחד יבין ממנו משהו אחר. זה ספר על שום דבר ועל הכל. על אהבה ועל פרידה, על תקווה ועל אכזבה, על התמודדות והישרדות, על זוגיות ויחסי הורות, על דתות ועל עמים, על ביחד ולחוד, על לבד בביחד ועל יחד בלבד. על משיכה למוכר ועל רצון להשתלב בחיים החדשים. על אדם שהוא השתקפות של הנסיבות, על אדם שהוא ארעי ומקרי בזמן ובמקום, על כך שגם אם הוא כל חייו נשאר באותו מקום

עלי להודות שהנסיבות בהן אדם לוקח ספר לידיים משפיעות במידה מסויימת על התחושה שנשארת מהספר בתום קריאתו. כשאני ניגשת לקרא ספר מאוד פופולרי שזכה לתשבוחות רבות, בצורה טבעית יש לי ציפיות רבות ממנו וכן הקריאה שלי ביקורתית מאוד. המצב עם "פונדמנטליסט בעל כורחו" היה הפוך: לא רק שלא שמעתי על הספר מימיי, גם נרתעתי מהאופי המוסלמי שלו והשם הערבי של הסופר. זו רתיעה שאיני מתגאה בה אך היא קיימת בי "בעל כורחי", ולמ

ספר מעולה כתוב בצורה מאד מענינת כמונולוג. מספר על בחור מוכשר פקיסטאני הנבחר בין רבים, ללמוד בפרינסטון. מגשים את החלום האמריקאי של רבים מצעירי העולם השלישי. כל השנים בארהב מחשבותיו נודדות בין פקיסטן המשפחתית החמה, המחבקת, העניה בעלת המשאבים המוגבלים לבין ארהב העשירה מעמידת הפנים והקרה. סיפור שיכול להיות מסופר עי צעירים שאפתנים רבים, שארהב ניראת להם נוצצת ומבטיחה עתיד מזהיר והמציאות מגלה שהחיים הרבה

אתחיל מהסוף, הספר שווה קריאה כי:
- הוא קליל.
- בעל מסר,ציני ומתבונן.
- כתוב בצורה סיפורית.
- קל להזדהות איתו.
מדוע לא קיבל ציון מרבי? כי:
- הוא כתוב קליל מדי.
- מעט פשטני.
- בסוף נשארת מעט תחושה של ריקנות.
ועכשיו מעט על מהות הספר.
מוטיב הספר המתומצת בשני עמודיו הראשונים: כל ספר הוא מדריך לחיים. אתה הקורא מוציא ממנו את המתאים לך. ספר טוב מעביר מסר.
ספר זה הוא ספר עזרה עצמית. מין SELF MA