לפני כמה שנים גרנו בשכונה רועשת ביותר. בכל ערב שבת היתה מסיבה באחת המרפסות. בכל סוף שבוע רעדו החלונות בביתי והרעש היה מחריש אזניים גם בחלונות סגורים ואטמי אזניים. אין מה לומר שהרעש המשיך הרבה אחרי השעות המותרות בחוק והמשטרה לא טרחה להגיע. כל כך שנאתי את אלימות הרעש הזו. באחד מערבי השבת המסיבה היתה רועשת במיוחד, ולא הצלחתי לאתר אותה. לבסוף, כשהבחנתי שגם הריצפה רועדת, הבנתי שהמסיבה במקלט של הבנין. ה

מכל ספר טוב אפשר ללמוד לקח שימושי לחיים, ו"כסף קטלני", הספר הראשון בסדרת ג'ק ריצ'ר מאת לי צ'יילד (שם העט של הסופר ג'ים גרנט), אינו יוצא מכלל זה. לקח אחד כזה ניתן לכנות בשם "בשבחי הנגחה" (בקמץ מתחת לנון ושווא שנח לו מתחת לגימל), והוא לקוח מקטע אופייני בספר, בו ג'ק ריצ'ר שולח מניאק תוקפני למחלקת פלסטיקה. וזה הולך כך:

"אני אספור עד שלוש, בסדר, אז כדאי שתבחר [אם לסגת או לא] ממש מהר, ברור?"
הוא בהה

"ריצ'ר היה נהג סביר, אבל לא יותר מזה. מבחינה פיזית הגוף שלו עבד בשתי דרכים: במהירות קיצונית או באיטיות קיצונית. רוב הזמן הוא התנהל באדישות טיפוסית לאיש גדול ממדים, נראה שקט ועצל, ולפעמים ממש מעולף. אבל בעת הצורך הוא היה מסוגל להתפרץ בפעילות קדחתנית למשך כל הזמן הדרוש, כתם מטושטש של ידיים ורגליים, ואז לחזור לתרדמת חורף. לא היה לו מצב ביניים, ומצב ביניים הכרחי לנהג טוב. עליו להיות מוכן לתגובה מיידית

ג'ק ריצ'ר נולד. בגיל 36. מזל טוב. זהו ספרו הראשון. של לי צ'יילד, הכוונה. של שניהם, בעצם. ג'ק הוא איש הכוחות המיוחדים. לשעבר. איש צבא שיצא לפנסיה. מוקדמת. הוא רגיש, אבל לא רגשן. עשוי ללא חת. מכריע את אויביו בכוראוגרפיה מלחמתית. סיבוב פה. נגיחה שם. והם מוטלים גופות-גופות. פרוקי צוואר. שבורי גולגולת. סובלים מדום לב בגיל צעיר למדי.
ככה, בסטאקאטו, במשפטים מינימליים, בסגנון תמציתי ונזירי זה (הטקסט הוא

גברים מוקסמים מאורך החיים הנוודי. בגלל זה אולי כל הנוודים , או רובם המכריע הם גברים. אני לא מכליל צוענים שנודדים כתא משפחתי אלא נוודים בגפם, כשכל רכושם לגופם. יש משהו בחופש הזה , בחוסר המחוייבות למקום מסויים, בכניסה למקומות חדשים ובחוסר הידיעה החלקי או המלא "מה הולך לעזאזל לקרות איתי " ... שגברים מאוד אוהבים . פעמים רבות חשבתי שניתן היה למנוע התאבדויות בקרב גברים רבים אם במקום טיפולים פסיכולוגים י

הראשון בסדרה, קטע. אני מרגיש שאני מכיר את רייצ'ר טוב יותר מלי צ'יילד, היות וזה הרייצ'ר הראשון שהוא כותב, והעשירי בערך שאני קורא. את האמת לפעמים אני לא בטוח אם קראתי או לא קראתי את הספר שאני מחזיק ביד, וזאת בשל כל ה"קטלני" בשמות הספרים (שכנוע קטלני, מוקש קטלני, אורח קטלני, חום קטלני וניסיון קטלני) אין מה להיכנס למדרש שמות ולכעוס על צ'יילד על העדר מקוריות, שכן זה לא השמות שמר צ'יילד בחר לספרים, סתם

האם לכסף באמת יש ריח?
זוהי השאלה שכולנו רוצים לדעת האם יש לה תשובה ובספר ניתנת התשובה

גיבור הסיפור יורד בעיירה נידחת ושם עם מעצרו מתחיל הסיפור - הרדיפה אחרי הכסף -הסיפור מראה לנו לאן יכולה הרדיפה אחרי הכסף להביא אותנו.

סיפור די מושך