כשראיתי שהספר הזה עומד לצאת מיד חמדתי אותו לעצמי ורכשתי ממנו עותק, הרי לא יכול להיות שלא אקרא את טולקין, נכון? בתור אחד שגדל על שר הטבעות וההוביט ממש התרגשתי לראות שהוצאת כתר לקחו על עצמם את התרגום של הספרים "החדשים" של טולקין, שהוא כתב בעצמו על פיסות נייר והבן שלו ערך בשבילו והרכיב מהן את הספרים.
העולם המדהים והנפלא של טולקין מלא באינספור רעיונות וסיפורים נפלאים הכוללים מיתולוגיות של העולם וסיפו

טוב.
ד"ר <mark>עמנואל לוטם</mark>, המתרגם, הלך לעולמו אתמול. אז לזכר האדם שבזכותו אני יכולתי ונהניתי לקרוא טולקין. (כן, גם על עפם וחמתם של האלפים).
יהי זכרו ברוך.

***
ילדי הורין, הוא סיפור שטולקין כתב ונפטר לפני שהוא פורסם, בנו, כריסטופר, ערך ופרסם את הסיפור (עם הערות והקדמה שממש שווה לקרוא ).
בגדול הספר קורה בעידן הראשון בעולם הארץ התיכונה (הרבה הרבה לפני שר הטבעות וההוביט שקורים בעידן השלישי).
הוא מס

הסופר האמריקאי פיליפ ק' דיק נחשב לאחד מחשובי סופרי המדע הבדיוני. דיק, שנפטר בשנת 1982, סבל מפרנויה חמורה, היה נשוי חמש (!) פעמים והתנסה במגוון רחב (מאוד) של סמים. חלק מספריו זכו לעיבודים קולנועיים מוצלחים ומצליחים, ביניהם "בלייד ראנר" המופתי (אחד הסרטים האהובים עליי במיוחד), "דו"ח מיוחד", "סורק אפלה" ו"זיכרון גורלי". באופן בלתי מפתיע, רבים מספריו עוסקים בדמויות נרדפות של אנשים שנקלעו לחיי נישואים

אורסולה לה גווין מקוטלגת משום מה כסופרת מדע בדיוני. כל ספריה שקראתי היו אמנם תחת מעטפת סיפורית בדיונית ששימשה אותה לפרוס רעיונות פילוסופיים - כולם עסקו למעשה במדעי המדינה, פוליטיקה וממשל. החלק "הבדיוני" בסיפוריה בטל בשישים - ואין בהם בכלל "מדע". הספר הזה עוסק באותם תכנים שהקנו לה את תהילתה - בדיקת סוגי ממשל, אידיאולוגיות, תאוריות ומולם הטבע האנושי המוכר לכולנו. במובן הזה הספר מרתק, מרשים בעוצמתו

איזה כיף לבקר בחנויות ספרים קטנות, בהן המוכרים הם אנשי ספר, ומבחר הספרים הוא, איך לומר..לא בהכרח מה שתמצא ברשימות רבי המכר. חנות ספרים עם אופי, כזו שאין דומה לה 2 רחובות צפונה, ובכל עיר. חנויות הספרים שהכניסה אליהן היא סיפור בפני עצמו, בהם המוכר מניח לך לשוטט ומציע או לא מציע את עזרתו, מתנהג אליך בסנוביות משובבת לב. אני אוהב חנויות ספרים קטנות כאלה, אפילו שאין בהן מבצעי ספר שני ב 40% הנחה שלישי ב

ככה כותבים טרגדיה:
גורל ואשמה וכאב. אובדן ונשיכת שפתיים. קללה שרודפת אחריך בכל אשר תלך.
ככה כותבים טרגדיה: העולם אולי שונה וזר אבל הכאב האנושי אחד.
וטולקין הוא טרגיקן מבריק. הוא גרם לי לבכות ולהצטמרר ולייחל, ולדעת בוודאות חסרת רחמים - בכל תקופת ביניים של רגיעה - שהמכה תונחת בכל רגע.
הוא גרם לי לאהוב. כי טרגדיות זולות מביאות על הגיבור אובדן אחרי אובדן, אבל החלל מורגש רק במקום שהיתה בו פעם אהבה

שמעתם על גיבורי על? סופרמן. באטמן. קפטן אמריקה.
בטח ששמעתם. זו כל המטרה, לא? לשמוע על הגיבור בגלימה ובטייץ שמציל את העולם ולהאדיר אותו לנצח. אף פעם לא נהגתי להתלהב מהם יותר מדי, ולאו דווקא בגלל ש"אני בת," וזה "רק לבנים." זה פשוט לא עניין אותי, כל עסק הגיבורים האלה שמנצחים גובלינים למען נערות יפהפיות ואין בהם שמץ של אנוכיות וכעס וחולשה...
ומה לגבי הגיבורים האחרים? הגיבורים האנושיים באמת, אלה שש

כשמדריך הקורס שאל אותנו "נו, אז מה עשיתם בחופש?", אחד אמר: "הייתי בים", השני אמר "יצאתי עם חברים", ואני כמעט, כמעט אמרתי: "חזרתי בזמן לאנגליה של המאה ה-19 וחיפשתי את גזע הציפורים של ההגמון", כי ככה קוני ויליס גרמה לי להרגיש.

-

ליידי שארפנל החליטה לבנות מחדש את קתדרלת קובנטרי, שנהרסה בהפצצות הגרמניות במלחמת העולם השנייה. לשם כך היא מגייסת את טובי ההיסטוריונים והנוסעים בזמן, במטרה לאתר ולהחזיר

-------
פעם, בתור ילד, הכנתי לביבות כלשהם. במתכון היה כתוב להפריד את החלמון מהחלבון ולהקציף כל אחד בנפרד. בחכמתי כי רבה הקצפתי את שניהם יחד, והסוף צפוי... בזמנו שאלתי 'מה ההבדל?' הרי את שניהם מקציפים בכ"מ? אבל מסתבר שיש גם יש הבדל. כל מי שמסתובב קצת ב"מטבח של אמא" יודע שאם יזרוק את כל הרכיבים ביחד לעולם לא יצא המאכל הרצוי. ואם יצא, כדי שיחשוב פעמיים לפני טעימתו.
כדי להכין משהו מושלם, כל רכיב חיי