ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שני, 19 באוקטובר, 2015
ע"י yaelhar
ע"י yaelhar
אורסולה לה גווין מקוטלגת משום מה כסופרת מדע בדיוני. כל ספריה שקראתי היו אמנם תחת מעטפת סיפורית בדיונית ששימשה אותה לפרוס רעיונות פילוסופיים - כולם עסקו למעשה במדעי המדינה, פוליטיקה וממשל. החלק "הבדיוני" בסיפוריה בטל בשישים - ואין בהם בכלל "מדע". הספר הזה עוסק באותם תכנים שהקנו לה את תהילתה - בדיקת סוגי ממשל, אידיאולוגיות, תאוריות ומולם הטבע האנושי המוכר לכולנו. במובן הזה הספר מרתק, מרשים בעוצמתו וגורם לך לחשוב.
שבק הוא פיזיקאי מחונן, שהגה תאורייה פיזיקלית מהפכנית. הוא חי על כוכב דל המספק תנאי חיים סגפניים לאנשים החיים בו. אלה חיים בחברה אנרכיסטית-קומוניסטית: אין ממשלה, אין צבא, אין מדינות, אין חוקים, אין רכוש פרטי. בני האדם מתנהלים בעזרת סולידריות, מגוייסים לעבודות הכרחיות והסנקצייה היחידה הקיימת היא הדעה החברתית על מעשי הפרט. זה כוח בעל עוצמה רבה (במיוחד בחברות קטנות וקהילתיות, מסתבר) שבק מגיע כאורח לעולם המוצא - חברה קפיטליסטית ומנצלת, בה המאיון העליון זוכה בכל הקופה, ואת שאר האוכלוסייה לא סופרים.
מה שיפה בספר הזה הוא שבשתי החברות לה גווין מונה טוב ורע. האוטופייה שהקימו האנרכיסטים נתקלת בטבע האנושי: למרות כל האידיאולוגיות - קנאה, פחד, דחיית האחר מתקיימות גם בעולם אוטופי כזה. החברה הקפיטליסטית אכן מנצלת את האוכלוסייה הפחות עשירה ואת המשאבים של העולם אבל במקביל מטפחת יופי ואמנות, ומייחסת חשיבות רבה למדע. לה גווין אינה מתעלמת מליקויי החברה אותה היא מתארת, גם לא מיתרונותיה.
הספר נכתב ב 1974 ויצא לאור ב 2015 בתרגומו המוצלח של עמנואל לוטם בהוצאת מובי דיק. להוצאה מגיע צל"ש - בניגוד למקובל במחוזותנו הם פירטו על הכריכה שהוא פורסם בעברית לראשונה בשם "המנושל" בהוצאה אחרת. עיקר הכשל שלו בעיני הוא נטייתה של לה גווין להרצאות הגות ארכניות ומפורטות המסבירות את משנתה, מה שהופך אותו לעתים למייגע. לה גווין גם חסרת הומור באופן סופני והרצינות היתרה בה היא מתייחסת לסיפורה פוגמת בעיני ביכולת לשקוע בספר ולהתחבר אליו.
הספר מעניין ומציג רעיונות יפים ושאלות שהרלוונטיות שלהן לחיינו לא פגה, למרות שנכתב לפני 40 שנה. נראה לי שהמתעניינים במימשל ופוליטיקה ייהנו ממנו במיוחד. אני מעריכה מאד את הסופרת - תוספת קורטוב של הומור היתה מאפשרת לי להגדירה כמושלמת.
21 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
yaelhar
(לפני 9 שנים ו-11 חודשים)
תודה רבה, ברק!
קראתי בעבר את "המנושל" ולא כל כך התפעלתי. אולי עיתוי הקריאה, אולי התרגום החדש שיפרו את דעתי עליו. |
|
|
ברק
(לפני 9 שנים ו-11 חודשים)
לרגע חשבתי שהנה צץ לו ספר של לה גווין שלא קראתי...לצערי (ולשמחת הקוראים) הבנתי שמדובר בהוצאה חדשה של "המנושל".
ביקורת קולעת ומדוייקת לספר מעורר מחשבה |
|
|
yaelhar
(לפני 10 שנים)
רויטל ק. רב תודות!
אכן, לה גווין היא סופרת נפלאה, ואשת הגות נפלאה אף יותר. אם היה לה גם הומור - זה בהחלט היה לא הוגן... |
|
|
yaelhar
(לפני 10 שנים)
תודה רבה, לי יניני!
|
|
|
רויטל ק.
(לפני 10 שנים)
קראתי את הקוסם מארץ ים שלה, ולמרות שהוא היה טוב, ולמרות שהיה בו עומק, ולמרות שידעתי שהיא נחשבת לסופרת מצויינת... הקריאה נורא נמרחה לי, לא הצלחתי להיכנס לספר.
ורק כשקראתי אותך קלטתי פתאום שזה ההומור, זה מה שהיה חסר לי אצלה. |
|
|
לי יניני
(לפני 10 שנים)
תודה. נשמע מעניין. יופי של ביקורת משובחת.
|
|
|
yaelhar
(לפני 10 שנים)
תודה רבה, נצחיה!
אני חושבת שתמצאי בו עניין. |
|
|
yaelhar
(לפני 10 שנים)
שונרא תודה מקרב לב על דברייך הנדיבים.
ואשר לתהייתך - אנחנו רגילים ל"יד מכוונת", לחוק שנאכף, לחברה הפועלת עם מנהיגים. אבל מה שלה גווין הצליחה לעשות זה לתאר חברה מתפקדת ללא כל סממני כוח. לדוגמה - אנשים אינם מקבלים שם שכר על עבודתם. הם לוקחים מה שדרוש להם מ"מחסני הפצה" וזהו. נשאלת השאלה מה יגרום לאנשים לעשות עבודה טובה באין עליה תגמול? לה גווין עונה תשובה נכונה: הצורך של אנשים לבצע היטב מטלות הוא צורך פנימי, שאינו מונע מכוח התגמול (השכר) וזה אכן נכון לאור מחקרים שנעשו בנושא הזה. |
|
|
yaelhar
(לפני 10 שנים)
פואנטה - באופן בסיסי אני מסכימה איתך. אין מושלם.
מצד שני דורות של בני אנוש חיו בחיפושים אחרי שיטת הממשל המושלמת. על הדרך נסיונותיהם הביאו לפעמים לאסונות איומים, אבל הם לפחות ניסו... ולגבי התמונה - זה יהיה "בסדר" אם תהיה תמונה לספר. מצד שני התמונה היא - איך לומר - לא פאר היצירה. אז גם בלעדיה נסתדר... |
|
|
yaelhar
(לפני 10 שנים)
דן סתיו, רב תודות!
אבחנתך חודרת. הגוייסים - באמצעות "קול קורא" וועדות לא קבועות - אינם חייבים כלל להתגייס. כל אדם בעולם הזה יכול להסכים או לא לכל פעולה ולא תוטל עליו סנקצייה רשמית. היא מתארת היטב אנרכייה מיושמת. מצד שני טבע האדם זהה בכל ממשל: הסנקצייה של דעת הקהל ו"מה יגידו" חזקה מכל ענישה חוקית. |
|
|
דן סתיו
(לפני 10 שנים)
שונרא
מניח שהתשובה היא שכל חבר באותה קהילה הוא בבחינת שותף בקהילה וכנגזר מכך מגייס את עצמו לטובת צרכי הכלל, דבר הנעשה בחברות קונבנציונליות על ידי מנהיגים, או כך לפחות אמורים הדברים להעשות.....
|
|
|
נצחיה
(לפני 10 שנים)
תודה רבה על הסקירה, סקרנת מאוד.
נראה לי מסוג הספרים שאני אוהב לקרוא. |
|
|
שונרא החתול
(לפני 10 שנים)
דן סתיו, אבחנה מעניינת ומעוררת ומחשבה. מי מגייס אותם אם אין יד מכוונת?
יעל הר, זה תענוג ואתגר אינטלקטואלי לקרוא את הביקורות שלך. היכולת שלך לזקק את המסר, העוקץ או הלקח מהספרים שאת קוראת, ולהנגיש אותם בצורה כל כך תמציתית ומרתקת, מעוררת אצלי בכל פעם מחדש הערכה רבה. |
|
|
פואנטה℗
(לפני 10 שנים)
אין מושלם -
לא עולמות, לא חברות ובטח לא אנשים.
דיווחתי על כפילות אבל אם יוסיפו תמונה לספר הזה הרי זה יהיה מושלם. |
|
|
דן סתיו
(לפני 10 שנים)
yaelhar
ביקורת מעניינת ומעוררת מחשבה. ענין אותי האפיון הבא בחברה האוטופית - "בני האדם מתנהלים בעזרת סולידריות, מגוייסים לעבודות הכרחיות". כך את כותבת. מעניין שעשית שימוש בצורה הפסיבית של הפועל לגייס - הרי אם אין ממשל ואין גופי אכיפה - מי מגייס - הרי לכאורה זה אמור להיות הרצון הטוב של היחיד או המודעות שלו לצרכי הכלל, השימוש בצורה הפסיבית מבליעה היבט זה, כך נראה לי.
|
21 הקוראים שאהבו את הביקורת
