#
אחד הצ'ופרים של ספרייה חדשה בבית – מעבר לפינוי המוני ספרים שהתנחלו בכל מקום אחר (טוב, פינוי של כמעט כולם...) – הוא שפתאום מתגלים כל מיני ספרים שהסתתרו מאחורי עוד שורה או שתיים של ספרים במדפים הישנים... והנה גיליתי אותו ושמחתי לקרוא בו שוב.

עשרת הסיפורים בספרון הקטן הזה נכתבו בתחילת שנות החמישים של המאה הקודמת. באותה תקופה היתה פריחה של המדע הבדיוני. המון סיפורים קצרים התפרסמו בהמון שבועונים/

לאחרונה הישגתי כמה ספרי מדע בדיוני ישנים. הם היו בספרייה של מישהו, נזרקו לרחוב נאספו ונמכרו על ידי יזם יצירתי. כיוון שהתפעלתי מאד מ"אל האינסוף" של בריאן אולדיס, קניתי שניים מספריו "אחר הצהריים הארוך על כדור הארץ" שלא אטריח אותכם בביקורת עליו, והספר הזה. שהרעיונות בהם הוא עוסק מרתקים ביותר. לא כולם משולבים היטב בעלילה וחלקם מתנפנפים, נגררים ונסרחים. הם דורשים מהקורא להפעיל את דמיונו, והפכו לי את הק

#
אסימוב היה מדען עם קבלות. את הדוקטורט שלו סיים בגיל 28 והצטרף לסגל האקדמי (בו המשיך לכהן כל השנים, למרות שפעילותו האקדמית הצטמצמה ככל שפעילותו הספרותית עלתה) ההקדמה הזאת נועדה להדגיש שפעילות הליבה של אסימוב היתה פעילות מדעית. אבל... קשה מאד לקטלג את ספריו בכיוון הטכנולוגי. בניגוד לסופרי מדע בדיוני אחרים שהיו מדענים, כמו ארתור סי. קלארק – אסימוב ממעט לעסוק בטכנולוגיה בספריו. הוא כתב, למעשה, סיפו

כדור הארץ תחת מתקפה של חייזרים טפיליים שמשתלטים על מוחות של בני אדם ועושים בהם כרצונם. ב-1951, שנת כתיבת הספר יש לשער שהקונספט היה מקורי למדי, יתכן שגם בשנת 1979 בה יצא הספר בעברית. לעומת זאת בשנת 2014 מדובר ברעיון שכבר מוצה לעייפה, מה שעורר בי דאגה מסויימת בדפים הראשונים של הספר. להפתעתי למרות הקונספט המרוט היטב מדובר בספר מהנה במיוחד - אין ספק שהיינליין יודע את העבודה, הכתיבה שלו שוטפת, מותחת ומ

רציתי מאד לחבב אותו. ההשראה שהוא שואב מציורים, הביקורת על משטרים טוטליטריים ועלינו כבני אדם שמרכיבים אותם, רעיונות שמנסים לאתגר הנחות פיזיקליות טריוויאליות ביחס לזמן, כל כך רציתי לחבב את זה עד שלא היה אכפת לי שהוא סקסיסטי באופן קצת מוגזם אפילו לזמנו או שיש יותר מידי חורים בעלילה וגם לא מהסיפורים השוליים שהיו הרבה פחות מידי רלוונטיים למה שהוא לא הם עצמם (אבל גם לא מספיק מעניינים כדי להחזיק את זה).

#
שנות החמישים במאה הקודמת בארה"ב. אחרי מלחמה איומה (כן, גם לאמריקאים) ליקוק הפצעים וניסיון להתמודד עם עולם משתנה. תרבות שמרנית שמנסה להתאים את עצמה להמצאות חדשות. חשש מ"קומוניסטים" שוחרי רע, חשש שטופח במסדרונות הממשל ובסוכניות הבטחון, ומסך לתוך הסיפורים מאותה תקופה.
ספרי מדע בדיוני פופולריים, שאלה מהם שנכתבו אחרי המלחמה עוסקים,יחד עם ניסיון לנחש איך ייראה העולם בעוד מאה שנים, ואיך נראה העולם מח

כשסבי היה חי, הוא נהג לספר לי על ילדותו בקיבוץ, על היותו חבר במחתרת ההגנה בתור בן נוער, על הגיוס לצה"ל.
אבי מספר לי על עולם ללא טלפונים, על הילדות כילד במלחמות ישראל, על המעבר ליישוב חדש ליד רמאללה שאביו הקים.
אני כרגע פטור מלספר, אבל לפעמים אני חושב - מה אני אספר לילדים שלי? על עולם ללא טלפונים? שאני זוכר ששמעתי על "סמארטפון" והייתי בטוח שזה בדיחה? שאני זוכר את הביטקוין כשהוא עוד היה תנודתי ו

למרות שהיינליין בין האהובים עליי, הספר הזה הגיע אליי קצת במקרה כשהייתי בחנות יד שנייה של ספרים והמוכר, שיודע על חיבתי להיינליין, פשוט אמר לי "קח". למרות הרעיון הקצת ממוחזר של טפילים שמשתלטים על מוחם של בני אדם, ולמרות השפה הנושנה (ואולי אפילו בגללה), הספר פשוט נפלא. השפה והתיאורים (גם הודות למתרגם, כמובן) הטכנולוגיים גורמים לך להרגיש כמו כשאתה צופה בסרט מד"ב משנות ה-70, וזו הרגשה שהתגעגעתי אליה. מ

שנות ה-90 המוקדמות בחיי היו ימים בהם התחלתי להתעניין בסרטי אימה. זכורים לי לטובה סרטים כמו "היצור" (John Carpenter's The Thing) - המבוסס על הסיפור הקצר של ג'ון ס. קמפבל או סדרת הסרטים של "פלישת חוטפי הגופות" -המבוססת גם היא על ספר מד"ב ישן. ויש עוד סרט, אותו ראיתי כשהייתי צעיר, אך לקח לי זמן להבין שגם הוא מבוסס על ספר. הסרט נקרא "שליטי הבובות", והוא תיאר פלישת חייזרים בסגנון "פלישת חוטפי הגופות" ש