“מעל לכל ספק כשאני קוראת עלילה מרגשת כמו זו אני מנסה להבין מה הסופר רצה לומר לי מעבר למילים. כמו מנסה להבקיע שער דמיוני או אמירה שאקח כצידה לדרך ובדרך זו לא אפרד לגמרי מהקרבה האינטימית שפיתחתי בזמן הקריאה ונוצרה באופן טבעי. כמו משהה את רגע הפרידה מהדמויות רק עוד קצת. לא הופתעתי מהאמירה הכל כך חזקה שניבטה אלי מהמשפטים עמוסי הפאתוס והמלודרמטיות של צוויג במשך העלילה והיא: שאדם, אם הוא לא משיר מבט ש”

“לא. לא היה זה קולמוס בו משך שטפן צוויג, אלא איזמל מנתחים מושחז להפליא. אמנם היה דומה לקולמוס דמיון ניסי, אלא שכל ניד שלו תכליתו אחת הייתה – לגלות את נפש האדם בערייתה. לפשוט מעליה את כסותה ולאצור את מחשבות האדם, נטיות לבו, מניעיו ודחפיו המרוסנים, משוגותיו ונבוכותיו בין דפי הספר. כאילו ביקש לפרוט כל רגש וכל בן-בנו של רגש לחצאין, לשליש ולרביע ולערותם כמה שידו מגעת, עד היוודע לו מקור נביעתם לאשורו.”

“125 שקלים לספר שאין לו כריכה כפולה מקופלת, אף לא כריכה קשה, כשכל ספר אחר עולה בסביבות 98 ₪, רק כי זה בהוצאת שוקן, נו. היומרה צריכה להצדיק עצמה. מהו ספר זה? לכאורה הביוגרפיה של תומס מאן ולמעשה ביוגרפיה בדיונית עמוסת דיאלוגים, עניין לא ממש מקובל בביוגרפיות, גם לא שאין תמונה לרפואה, לא מאן ולא משפחתו מצולמים ומופיעים. ולשם מה התכנס עם עצמו קולם טויבין לכתוב בדיה זו? כי הומוסקסואל מוצהר שכמותו היה חי”

“יכולתי לפתוח בשלל קלישאות על האפקט שמותיר הספר על הקורא: מרטיט לב, קורע לב, שובר לב, על איש טוב לב, טהור לב ורחב לב, שנלכד שלא באשמתו ברשת של קורי עכביש רגשיים. אבל אני לא אוהבת קלישאות, ולכן לא אשתמש בכל הביטויים שלעיל, במיוחד מפני שצווייג מכיר את הנפש לא פחות מאשר את הלב. ומעשה שהיה כך היה. קצין בחיל הפרשים של הצבא האוסטרו-הונגרי, ערב מלחמת העולם הראשונה, טוני שמו, מוזמן אל טירתו של אציל”

“מעל לכל ספק כשאני קוראת עלילה מרגשת כמו זו אני מנסה להבין מה הסופר רצה לומר לי מעבר למילים. כמו מנסה להבקיע שער דמיוני או אמירה שאקח כצידה לדרך ובדרך זו לא אפרד לגמרי מהקרבה האינטימית שפיתחתי בזמן הקריאה ונוצרה באופן טבעי. כמו משהה את רגע הפרידה מהדמויות רק עוד קצת. לא הופתעתי מהאמירה הכל כך חזקה שניבטה אלי מהמשפטים עמוסי הפאתוס והמלודרמטיות של צוויג במשך העלילה והיא: שאדם, אם הוא לא משיר מבט ש”

“לא. לא היה זה קולמוס בו משך שטפן צוויג, אלא איזמל מנתחים מושחז להפליא. אמנם היה דומה לקולמוס דמיון ניסי, אלא שכל ניד שלו תכליתו אחת הייתה – לגלות את נפש האדם בערייתה. לפשוט מעליה את כסותה ולאצור את מחשבות האדם, נטיות לבו, מניעיו ודחפיו המרוסנים, משוגותיו ונבוכותיו בין דפי הספר. כאילו ביקש לפרוט כל רגש וכל בן-בנו של רגש לחצאין, לשליש ולרביע ולערותם כמה שידו מגעת, עד היוודע לו מקור נביעתם לאשורו.”

“125 שקלים לספר שאין לו כריכה כפולה מקופלת, אף לא כריכה קשה, כשכל ספר אחר עולה בסביבות 98 ₪, רק כי זה בהוצאת שוקן, נו. היומרה צריכה להצדיק עצמה. מהו ספר זה? לכאורה הביוגרפיה של תומס מאן ולמעשה ביוגרפיה בדיונית עמוסת דיאלוגים, עניין לא ממש מקובל בביוגרפיות, גם לא שאין תמונה לרפואה, לא מאן ולא משפחתו מצולמים ומופיעים. ולשם מה התכנס עם עצמו קולם טויבין לכתוב בדיה זו? כי הומוסקסואל מוצהר שכמותו היה חי”

“יכולתי לפתוח בשלל קלישאות על האפקט שמותיר הספר על הקורא: מרטיט לב, קורע לב, שובר לב, על איש טוב לב, טהור לב ורחב לב, שנלכד שלא באשמתו ברשת של קורי עכביש רגשיים. אבל אני לא אוהבת קלישאות, ולכן לא אשתמש בכל הביטויים שלעיל, במיוחד מפני שצווייג מכיר את הנפש לא פחות מאשר את הלב. ומעשה שהיה כך היה. קצין בחיל הפרשים של הצבא האוסטרו-הונגרי, ערב מלחמת העולם הראשונה, טוני שמו, מוזמן אל טירתו של אציל”