“מעט מאוד מיצירתו של הסופר היהודי-גרמני אלפרד דבלין תורגמה לעברית. היצירה שנחשבת בעיני רבים לטובה ביותר שלו היא "ברלין אלכסנדרפלאץ", אישית אהבתי את הספר הזה יותר. "ברלין אלכסנדרפלאץ" הוא רומן בהיקף רחב שלעיתים מצאתי עצמי יוצא מריכוז בקריאתו, זה אומר מבחינתי שיש יותר מידי מלל והספר לא מהודק מספיק. היצירה הנוכחית היא קצרה יחסית, הסיפור מעניין, הכתיבה מהודקת והתרגום טוב מאוד. ספר זה כמו רבים מספר”

“אי אפשר שלא לאהוב את גיבור הספר, פראנץ ביברקופף. אסיר משוחרר, רוצח מורשע, שהרג את אהובתו כשזו ביקשה לעזוב אותו, סרסור, עבריין קטן, וכן הלאה. ובכל זאת, מדובר באידיוט טוב לב, תמים להכעיס, תינוק מגודל שנוטה לשתות יותר מדי, לא יודע מתי לסתום את הפה ומכניס את עצמו בטיפשות מפליאה לאינספור צרות איומות. העניין עם ביברקופף שאחרי שהוא משתחרר מהכלא הוא מחליט להיות אדם הגון. ואז כמו איוב מודרני, העולם מתנפל”

“״שתי חברות והרעלה״-אלפרד דבלין הוצאת ידיעות אחרונות 156 דף הסופר עצמו, היה רופא ופסיכיאטר שכתב את העלילה ממקום מחשבתו של פסיכיאטר. הוא נפגש עם אחת הנשים, ונותן ניתוח פסיכולוגי על מערכת היחסים שנבנתה בין דמות לדמות. הספר עצמו מבוסס על סיפור אמיתי. שבו, בשנת 1923 בברלין, הועמדו לדין שתי חברות טובות, אלי וברטה, שהחליטו להרעיל את בעליהן האלימים. אלי הצליחה להרעיל את בעלה עם ארס”

“רוברטו בולאניו מזכיר את הספר הזה באחד הרואמנים הארוכים שלו (נדמה לי שזה ''2666'') אבל הוא לא אומר משהו בעל חשיבות עליו. אבל אם הייתי צריך לנחש, הייתי אומר שהוא אוהב מאוד את הספר הזה. בעיניי לספר הזה יש משמעות אחת, מעבר להכל, וזה בסגנון ובקדחתנות שלו.הוא זז קדימה כל הזמן בקצב של העיר הגדולה והעמוסה, בקצב של החשמליות, של הרכבות, של כותרות העיתונים, של מירוצי הסוסים, ולא עוצר כמעט לשנייה. הגיבור שלו,”

“מעט מאוד מיצירתו של הסופר היהודי-גרמני אלפרד דבלין תורגמה לעברית. היצירה שנחשבת בעיני רבים לטובה ביותר שלו היא "ברלין אלכסנדרפלאץ", אישית אהבתי את הספר הזה יותר. "ברלין אלכסנדרפלאץ" הוא רומן בהיקף רחב שלעיתים מצאתי עצמי יוצא מריכוז בקריאתו, זה אומר מבחינתי שיש יותר מידי מלל והספר לא מהודק מספיק. היצירה הנוכחית היא קצרה יחסית, הסיפור מעניין, הכתיבה מהודקת והתרגום טוב מאוד. ספר זה כמו רבים מספר”

“אי אפשר שלא לאהוב את גיבור הספר, פראנץ ביברקופף. אסיר משוחרר, רוצח מורשע, שהרג את אהובתו כשזו ביקשה לעזוב אותו, סרסור, עבריין קטן, וכן הלאה. ובכל זאת, מדובר באידיוט טוב לב, תמים להכעיס, תינוק מגודל שנוטה לשתות יותר מדי, לא יודע מתי לסתום את הפה ומכניס את עצמו בטיפשות מפליאה לאינספור צרות איומות. העניין עם ביברקופף שאחרי שהוא משתחרר מהכלא הוא מחליט להיות אדם הגון. ואז כמו איוב מודרני, העולם מתנפל”

“״שתי חברות והרעלה״-אלפרד דבלין הוצאת ידיעות אחרונות 156 דף הסופר עצמו, היה רופא ופסיכיאטר שכתב את העלילה ממקום מחשבתו של פסיכיאטר. הוא נפגש עם אחת הנשים, ונותן ניתוח פסיכולוגי על מערכת היחסים שנבנתה בין דמות לדמות. הספר עצמו מבוסס על סיפור אמיתי. שבו, בשנת 1923 בברלין, הועמדו לדין שתי חברות טובות, אלי וברטה, שהחליטו להרעיל את בעליהן האלימים. אלי הצליחה להרעיל את בעלה עם ארס”

“רוברטו בולאניו מזכיר את הספר הזה באחד הרואמנים הארוכים שלו (נדמה לי שזה ''2666'') אבל הוא לא אומר משהו בעל חשיבות עליו. אבל אם הייתי צריך לנחש, הייתי אומר שהוא אוהב מאוד את הספר הזה. בעיניי לספר הזה יש משמעות אחת, מעבר להכל, וזה בסגנון ובקדחתנות שלו.הוא זז קדימה כל הזמן בקצב של העיר הגדולה והעמוסה, בקצב של החשמליות, של הרכבות, של כותרות העיתונים, של מירוצי הסוסים, ולא עוצר כמעט לשנייה. הגיבור שלו,”