מוחסין חאמיד הוא סופר פקיסטני החי בלונדון. משום מוצאו הפקיסטני ספרו עוסק כנראה בפקיסטן, אם כי זה לא מוזכר בספר, רק האווירה מצביעה על כך.
נאדיה וסעיד הכירו איכשהו בעיר שהחירות היחסית בה, כעיר בארצות מסוג זה, הולכת ומצטמצמת. בתחילה הם עבדו ונפגשו במסעדות זולות בקלות יחסית, הוא איך שהוא נראה ולבוש, היא בכיסוי שחור למניעת הטרדות מיניות, לכאורה. היא גם רכבה על אופנוע ובמדינות כאלה זו הזמנה לאמירות לא

ספר מתח לייט לפנינו. הוא דל נתרן, דל שומן, ללא תוספת סוכר וכמעט שאין בו קלוריות. לעומת זאת הוא מכיל צבעי מאכל, ממתיקים מלאכותיים, חומר משמר ולא מעט בשר. 376 עמודים, ליתר דיוק, שניתן היה לחתוך בהם ללא רחם. האם הוא גם טעים? בערך כמו סוכריה על מקל. האם הוא לפחות בריא ומזין? בדיוק כמו סוכריה על מקל.

אז מה בכל זאת ניתן לומר לזכותו ולמה בעצם פינקתי אותו בארבעה כוכבים? ראשית, זה ספר המתח הראשון שאני

#
הייתי אומרת כמה דברים על השם הבנאלי וההיתלות באילנות גבוהים, אבל כשבדקתי ראיתי שזה לא השם שנתנה לו הסופרת. השם שנתנה לו הסופרת הוא commonwealth שאותו קשה, אולי, לתרגם לשם קליט המוכֵר ספר. אז את (חוסר) היצירתיות שבשם יש לזקוף, אולי, לזכות המתרגמת (<mark>עידית שורר</mark>) או העורך (ארז רווה). "כל המשפחות המאושרות" מוזכר רבות בספר, אולי זה היה במקור commonwealth.

ובכן מדובר במשפחות שפורקו והותכו מחדש בתצו

#
אני מודה ליקום על העובדה שאינני ומעולם לא הייתי מהגרת. חיי מהגר רצופים חוסר הבנה (שלו ושל אחרים אותו). ביזוי והשתלחות (כי ידוע שמי שאינו דובר או מבין את השפה הוא בעצם בעל פיגור שכלי). התנשאות וניצול של המהגר על ידי התושבים "הותיקים" של המקום. במיוחד על ידי הקבוצה הנמוכה ביותר, שמוצאת במהגר יעד לגיטימי להשתרר עליו. גם אם המהגר מתכוון להשתקע באופן קבוע במדינה אליה היגר, עד סוף חייו יהיה דיבורו עי

קצת בדומה ל"יסתובב לו העולם הגדול", מק'קאן אוסף כמה ארועים היסטוריים אמתיים (ביקור העבד הנמלט באירלנד, הטיסה הטרנס-אטלנטית הראשונה, המו"מ לקראת הסכם יום שישי הטוב), וטווה סביבם רומן שנע כולו על הציר שבין אירלנד ואמריקה ובין שיעבוד לחירות, דרך פיסות זמן שמתפרשות על פני כמאה וחמישים שנה. אם נדמה לנו שהאירועים הללו (שבכולם מככבים גברים) הם הם העיקר, הרי שבהדרגה עובר הפוקוס לשושלת הנשית שבשוליים. ושוב

אחד מחלומותיי הגדולים ביותר הוא לבקר באנגליה, לפחות פעם אחת. המבנים האנגלים, ההיסטוריה, האווירה, הגשם הבלתי פוסק, תמיד הפעימו אותי. תרמה לתחושה זו קריאה רבה של יצירות אנגליות היסטוריות, שרק ליבו את התחושה.
הספר הזה הוא תענוג אמיתי. שוררת בו אווירה אנגלית לתפארת: גשם, נוף חובק כל, טירה מתפוררת וישנה אך לא בלתי נטולת קסם, דמויות אנגליות חריגות המרחפות ויוצאות מתוך הספר, ממש ניתן לחוש בהן בקצה אצבעי

#
משפחה מרוששת החיה על גבול העוני ומתקיימת מלהטוטים שנעשים בכסף שאין, בקיום בצמצום. הם חיים בטירה מרהיבה ומתפוררת מהמאה ה-13. שתי בנות - הבכורה יפהפייה, השניה חכמה עם אישיות כובשת, לאחוזה השכנה מגיעים שני גברים צעירים ועשירים... רגע, לא קראנו את זה כבר בסיפור אחר???
סמית אינה מתכחשת לדמיון העלילתי בפרטים המקדימים לסיפור. היא אינה מעתיקה את אוסטן אבל שואבת השראה, כך נראה, מ"גאווה ודעה קדומה". ק

הופתעתי לגלות כי טרם נכתבה סקירה לספר הנפלא הזה, אז אני מתכבד להיות הראשון.

שרלי פולס היא עיירה מנומנמת במדינת מיין. במדינה זו אחוז הלבנים הוא מהגבוהים בארה״ב ובעיירה מתבססת לה קהילה של מהגרים או פליטים מסומליה. השקט היחסי מופר כאשר בחור משועמם בשם זאק משליך ראש של חזיר לתוך מסגד. עם מעצרו של הבחור, אימו סוזאן מזעיקה לעזרה את שני אחיה, ג׳ים ובוב ברג׳ס, שני עורכי דין שעזבו את מיין לפני שנים ומתג

#
פעם שמעתי איזה מערכון שהצחיק אותי. מישהו מנסה להסביר למישהו איך להגיע לאנשהו. זה הולך ככה (לא תיאור מדוייק כמובן): אתה מכיר את החנות מכולת? אז אל תפנה שם, תמשיך ישר. את הפניה לבית הספר? אל תפנה... וכו'. אמה סטונקס פותחת את הספר בפיסקה המספרת סיפור (אמיתי) על שלושה שומרי מגדלור שנעלמו בשנת 1900 כאילו בלעה אותם האדמה (או הים). ואז מוסיפה שהסיפור הנוכחי אינו מספר את הסיפור ההוא, וכולו פרי הדמיון.