“למה מגיע לי כל הטוב הזה? גם פנטזיה אורבנית, גם סיפור אהבה בלתי אפשרי וגם גיבורה יוצאת דופן?! כל הרכיבים לתבשיל מוצלח ביותר נמצאים בספר המיוחד והמוזר הזה ששורה עליו רוחה המבורכת והאניגמטית של התרבות היפנית ורוחותיה המוזרות, ואכן התבשיל משובח ביותר. פורטריית, סופרת עלומה שהחלה את דרכה בעולם הפאנפיקים העצום והמגוון(למי שלא מכיר, חפשו fanfic)יצאה לדרך חדשה והחלה לכתוב סיפרות מקורית משלה, למרות שגם פאנ”

“# די נדיר לקרוא ספר שבזמן הקריאה בו אתה מרגיש שיש עוד סיפור מאחורי המלים שאתה קורא. כאילו קראת בו-זמנית ספר ועוד ספר, שמספרים את הסיפור בדרכים שונות. הסיפור הגלוי מסופר, לפעמים, על ידי ג'נוארי שהיא ילדה הגדלה ומתפתחת נגד עינינו, בסוף המאה ה-19. היא גדלה בביתו של אדם עשיר, אספן של חפצים נדירים, שהוא בערך האפוטרופס שלה. אביה הביולוגי של ג'נוארי הוא מין מחפש אוצרות (לאוספיו של האספן) סוג של ארכ”

“ספר יפהפה. פואטי. זורם וטבעי כמו ערבסקה או זלזלי גפן הנמתחים מעל סוכה. אל-חכוואתי, גיבור הספר, הוא מספר סיפורים, וככול מספרי הסיפורים הגדולים, החל בשחרזאדה ועד ימינו מטרתו היא לעכב את המוות, והוא עושה זאת בצורה יפיפיה ומושלמת עד הסוף הבלתי נמנע. אי שם בפאתי וונקובר חיים שני קשישים, פליטים לשעבר מסוריה החרבה, אחד נוטה למות, והשני, אהובו, מנסה להקל את מכאוביו ולעכב מעט את המוות הקרב. מדי לילה הוא”

“הבעיה הגדולה בספר הזה היא שכל מילה שאכתוב עליו תהרוס לקורא. זה לא שהוא מלא בתפניות אדירות שומטות-לסת, אלא שיש בו מן קסם יחודי כזה, ואני חוששת שאם אפרט עליו יותר מידי הוא יחוּלל. יכולתי לנסות לתמצת את העלילה או לפחות את ראשיתה, אבל התקציר עושה זאת טוב ממני, וכל מילה שאוסיף עלולה לקלקל את החוויה שבין דפי הספר. יכולתי לומר שהוא הזכיר לי ספרים אחרים אבל התעלה עליהם פי כמה, אלא שעצם ההשוואה יכולה ל”

“למה מגיע לי כל הטוב הזה? גם פנטזיה אורבנית, גם סיפור אהבה בלתי אפשרי וגם גיבורה יוצאת דופן?! כל הרכיבים לתבשיל מוצלח ביותר נמצאים בספר המיוחד והמוזר הזה ששורה עליו רוחה המבורכת והאניגמטית של התרבות היפנית ורוחותיה המוזרות, ואכן התבשיל משובח ביותר. פורטריית, סופרת עלומה שהחלה את דרכה בעולם הפאנפיקים העצום והמגוון(למי שלא מכיר, חפשו fanfic)יצאה לדרך חדשה והחלה לכתוב סיפרות מקורית משלה, למרות שגם פאנ”

“# די נדיר לקרוא ספר שבזמן הקריאה בו אתה מרגיש שיש עוד סיפור מאחורי המלים שאתה קורא. כאילו קראת בו-זמנית ספר ועוד ספר, שמספרים את הסיפור בדרכים שונות. הסיפור הגלוי מסופר, לפעמים, על ידי ג'נוארי שהיא ילדה הגדלה ומתפתחת נגד עינינו, בסוף המאה ה-19. היא גדלה בביתו של אדם עשיר, אספן של חפצים נדירים, שהוא בערך האפוטרופס שלה. אביה הביולוגי של ג'נוארי הוא מין מחפש אוצרות (לאוספיו של האספן) סוג של ארכ”

“ספר יפהפה. פואטי. זורם וטבעי כמו ערבסקה או זלזלי גפן הנמתחים מעל סוכה. אל-חכוואתי, גיבור הספר, הוא מספר סיפורים, וככול מספרי הסיפורים הגדולים, החל בשחרזאדה ועד ימינו מטרתו היא לעכב את המוות, והוא עושה זאת בצורה יפיפיה ומושלמת עד הסוף הבלתי נמנע. אי שם בפאתי וונקובר חיים שני קשישים, פליטים לשעבר מסוריה החרבה, אחד נוטה למות, והשני, אהובו, מנסה להקל את מכאוביו ולעכב מעט את המוות הקרב. מדי לילה הוא”

“הבעיה הגדולה בספר הזה היא שכל מילה שאכתוב עליו תהרוס לקורא. זה לא שהוא מלא בתפניות אדירות שומטות-לסת, אלא שיש בו מן קסם יחודי כזה, ואני חוששת שאם אפרט עליו יותר מידי הוא יחוּלל. יכולתי לנסות לתמצת את העלילה או לפחות את ראשיתה, אבל התקציר עושה זאת טוב ממני, וכל מילה שאוסיף עלולה לקלקל את החוויה שבין דפי הספר. יכולתי לומר שהוא הזכיר לי ספרים אחרים אבל התעלה עליהם פי כמה, אלא שעצם ההשוואה יכולה ל”