ביקורת ספרותית על עשרת אלפי הדלתות של ג'נוארי מאת אליקס א. הארו
ספר טוב

---

#

די נדיר לקרוא ספר שבזמן הקריאה בו אתה מרגיש שיש עוד סיפור מאחורי המלים שאתה קורא. כאילו קראת בו-זמנית ספר ועוד ספר, שמספרים את הסיפור בדרכים שונות.

הסיפור הגלוי מסופר, לפעמים, על ידי ג'נוארי שהיא ילדה הגדלה ומתפתחת נגד עינינו, בסוף המאה ה-19. היא גדלה בביתו של אדם עשיר, אספן של חפצים נדירים, שהוא בערך האפוטרופס שלה. אביה הביולוגי של ג'נוארי הוא מין מחפש אוצרות (לאוספיו של האספן) סוג של ארכיאולוג או חוקר תרבות (לא זה ולא זה. ההסבר הזה רק לצורך הבנת המצב המסובך). הוא נפקד-נוכח בחייה של ביתו הגדלה הרחק ממנו. היא מתחנכת לאור התרבות החינוכית שהיתה מקובלת בתקופה ההיא – להיות ילדה קטנה וטובה, לא להתווכח עם מבוגרים ממך (ובאופן כללי להיראות אך לא להישמע)

בסיפור הגלוי יש אלמנטים של פנטסיה השזורים טוב טוב בעולם האמיתי כמו שהיה באותה תקופה ובחלקו – נשאר עד היום. יש בו מפלצות נוראות, מלים מנחמות ויוצרות מציאות, בוגדים ואוהבים ואפילו נסיך – אמנם מדלת העם – המגיע להציל את הנסיכה הכלואה. יש בו אומץ ונאמנות כמו בגידה ודחייה. בסיפור שמאחורי הסיפור אין רמז לפנטסיה – כל מה שהוא מספר הוא על החיים האמיתיים שנראים לגמרי אחרת אם קוראים להם בשמות אחרים. יש בסיפור המוני דלתות שהם אולי שערים או סדקים, או אולי הם בפשטות סטיות או גאונות? יכול אדם לעבור בדלת ולמצוא בעצמו תועפות של כשרונות שלא חשד בקיומן. יכולה אישה להיראות פשוטה וסתמית בעיני כל העולם אבל אחד יראה בה יופי שלא מהעולם הזה. בעולם האמיתי אפשר לפגוש מפלצות מהסוג המתואר בסיפור. חמדנים, תאבי-בצע, אכזרים, כריזמטים הנכונים לכל מעשה כדי לקדם את האינטרסים שלהם. אף אחד לא חושב שמדובר בפנטזיה, נראה לי.

הביקורת המרתקת של אתל כיוונה אותי אל הספר המקסים ומלא התובנות הזה (תודה רבה). אהבתי אותו מאד והוא גרם לי לחשוב. אהבה ומסירות, צורך בנדודים, נכונות לקבל את הבלתי מוכר והלא-צפוי והבנה שכל עוד האדם בחיים יש לו מסע להשלים. אלה המוטיבים בסיפור. אפשר לקרוא אותו כסיפור פנטזיה כתוב נהדר, ואפשר גם לקרוא בו ניסיון לתאר ולהסביר בדרך שונה תופעות ידועות, שרבים מחפשים להן סיבה והסבר, ללא הצלחה.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על עשרת אלפי הדלתות של ג'נוארי