בשנת 1979, בכיתה ו', בעת ארוחת בוקר של קוטג' ועגבניה בחדר האוכל, זה קרה.
מישהי שלמדה אצלנו בקבוץ כי הייתה פרועה מדי עבור הקבוץ שלה, ניגשה אלי.
"אתה ממש דומה לדיוויד בואי", אמרה והסתכלה לי ממש אל תוך העיניים.
היא הייתה מבוגרת ממני בשנתיים שלוש, היה לה עגיל באף והיא לבשה תמיד צעיפים.
ויפה.
בכתה ו' עדיין חששתי מנשים מבוגרות ממני עם עגיל באף וצעיפים.
ויפות.
מאז הקפדתי לבדוק בכל בוקר היכן היא י

זוהר כמו גן עדן-סוזן מייסנר
AS BRIGHT AS HEAVEN-SUSAN MEISSNER
חוות דעת אישית/לי יניני

הספר מחולק לשני חלקים:
ינואר 1918 - יוני 1919
ספטמבר 1925 - פברואר 1926

החלק הראשון מבוסס על תקופת מלחמת העולם הראשונה, ו"השפעת הספרדית" שהיכתה בעולם ובמקרה הזה בפילדלפיה.

בתקופת המגפה האנשים עטו על פניהם מסכות, ועל הדלתות של הבתים היו שלטים שהכתובת "שפעת", מתנוססת עליהם באותיות אדומות. לכמה מהדלת

אתמול, כשיצאתי מסניף "צומת ספרים" הענקי ביותר שאיי פעם ביקרתי בימיי (אני מאוהבת במקום הזה, מקום כל כך ענקי רק בשביל ספרים ושוקולד (כן, תתפלאו, שוקולד)!! שמישהו יצבוט אותי ויוציא אותי מהחלום הזה T_T) והלכתי למכונית של חבר של אמא ונכנסתי אליה תוך כדי מבט שהעפתי בשקית "סטימצקי" הירוקה שבה נח ספר אחד בנוסף לשני הספרים שהיו לי.
באותו הרגע הבטחתי לעצמי שעד שאני לא מסיימת את הספרים של אריאל ואת הספרים ש

אני הראשונה שכותבת ביקורת על הספר הזה. לא כבוד גדול במיוחד. היחס שלי אליו אמביוולנטי מאוד, התלבטתי אפילו כמה כוכבים להעניק לו. על פי הכתיבה? התוכן? החשיבות? בכל הפרמטרים הללו היו לי התלבטויות.

תחילה לתוכן הספר. רומן הוא נער, בן למשפחה יהודית שהוגלתה לגטו וורשה. אבל רומן גודל וחונך כקתולי, מפני שאמו היהודיה היתה נשואה לפולני קתולי. יש לו אב חורג יהודי ואח ואחות תינוקת, והם סובלים ביחד את החיים-

"אולי זה טוב לראות את הדברים בפרספקטיבה אחרת, אבל לפעמים נראה לי שהפרספקטיבה היחידה היא פשוט להיות נוכח. כי זה בסדר להרגיש דברים. ולהיות אמיתי לגביהם."

אני חושבת שזה המשפט הכי משמעותי שלקחתי איתי מהספר הזה. ספר נוער שעל פניו הוא קליל ונחמד אך מסתתר בתוכו המון אופל ועומק. בסופו של הספר מגיע טוויסט מסוים שזורק אור אחר לגמרי על הדמות הראשית, מהספרים האלו שרק בעמודים האחרונים פתאום איכשהו הכל מתחבר

תיבת הזיכרונות –קתרין יוז
THE MEMORY BOX-KATHRYN HUGHES
חוות דעת אישית/לי יניני

לקתרין יוז יש כתיבה בדפוס אחד: העלילות שהיא רוקמת נעות בין הווה ועבר. בספרה הנוכחי הקורא ייפגש השנים: 1940 ו-2019.

העלילה מתחילה ב-2019 כשג'ני חוגגת מאה אביבים בדיור המוגן בו היא מתגוררת. לצידה קנדיס הצעירונת בת ה-22 שעובדת בבית אבית ודואגת לג'ני באופן אישי. העבודה בדיור המוגן משמשת את קנדיס כתחנת מעבר, עד שתג

ספר נפלא לדעתי ומומלץ לחובבי אנתרופולוגיה סינית ורומנטיקה, מתאר סוגים שונים של אהבות בתרבות סין על רקע אופרה טרגית רומנטית שבוארה על ידי שלוש נשים בתקופת הפריחה במאה ה 16.
אהבת גבר לאשה, אהבת אישה לכתב ולידע (בתקופות שהנשים היו נחותות בתרבות הקונפוציאניות ורגלי ילדות נקשרו ) ואהבה לטבע ולמסורת רוחות האבות שהיא חלק מהאמונה הדתית בסין.
בנסיעותיי בסין, ראיתי מקדשים מקסימים עם שלטי אזכור שמות האבו

ספר מקסים על היחסים בתוך המשפחה המסתירה סודות שנחשפים ככל שהופכים את העמודים בו.

הספר מתחיל בפתח דבר. מרגו רחוקה מבית ילדותה. היא עוד זוכרת את התסיסה המבעבעת של הסיידר על לשונה, את אור הנורות המפזז, הבוץ השחור והסמיך שנדבק אל כפות ידיה הזבות דם. היא שקועה בשינה והסודות מעברה מבצבצים... מה עשית? מה עשית בשם אלוהים?

מה מרגו עשתה?

ב-18.9.2018 מרגו מקבלת הודעה מאחותה איב "צריכים אותך בבית לו

מתחת לשורות האלו תוכלו למצוא קישור. הייתי שמחה אם הייתם רואים אותו, את כולו, למרות האורך שלו (שמונה עשרה דקות). אבל אני חושבת שכדאי לראות אותו כדי שתראו על מה אני מדברת וגם כי אני חושבת שזו הרצאה נכונה, לפחות ברובה והיא השפיעה עלי:
https://www.ted.com/talks/susan_cain_the_power_of_introverts?language=he

*

אני אוהבת לשיר. זה אחד הדברים האהובים עלי. אני לומדת פיתוח קול מכיתה ד' או ה', והחלפתי