על הספר הנוכחי קבלתי המלצה מחברה טובה שמתעמלת איתי במכון כושר. והיא צדקה!

הספר מבוסס על אירועים אמיתיים ועוסק בסוגיית העיקורים שבוצעו במרפאות הפדרליות בארצות-הברית במאה הקודמת. חלק גדול מהמעוקרות היו ילדות קטינות ורובן הגדול אפרו-אמריקאיות.

בלעתי את הספר הזה בשלוק אחד וזה לא קרה לי מזמן!

הנושא נוגע בנימים הדקים. איך אפשר לעשות כזה מעשה? איך אפשר לקשור חצוצרות לילדות קטנות שעוד

בשנת 1987, בביתה של סבין דופין, מצלצל הטלפון. בשיחה קצרה מודיע לה עורך דין כי ירשה מסעדה בפריז. אלא שלמסעדה עבר אפל: סועדים הורעלו בה למוות, ומאז היא עומדת נטושה וסגורה. הירושה הבלתי צפויה הופכת לנטל, וסבין מחליטה לצאת לפריז, כדי להתעמת עם העבר ולנסות להיפטר מה”דבשת” שנפלה עליה.
עם הגעתה למסעדה הנטושה, היא פוגשת את מסייה ז'ירו, בעל חנות ספרים עתיקים הסמוכה למקום. עבורו, הטרגדיה איננה רק סיפור היס

העלילה מגוללת לקורא על פני שתי תקופות 1978 מול 2018.

צורת הכתיבה של קתרין יוז מזכירה את ספריה הקודמים שתורגמו לעברית: "הסוד" ו"מכתב שנשכח". הקריאה מרתקת וטומנת בתוכה הפתעות ופיתולים מפתיעים, שהופכים את ספריה לסיבה טובה להתיישב על הכורסא ולא להניח את הספר מהיד.

הדמויות לרוב מסקרנות, מורכבות והעלילה הנרקמת מסביב להן פורטת על נימי הלב. אין ספק שככל שמתקדמים עם מלאכה הקריאה, המשימה הופכת לדהיר

ג'נוארי אנדרוז סופרת של רומנים רומנטיים רבי מכר. מולה גאס אוורט סופר שמתמחה בספרות יפה אבל קודרת. אם הגיבורים של ג'נוארי חיים באושר ועושר והסוף תמיד טוב אצל גאס כולם מתים. בקיצור שני הסופרים הללו הם שמן ומים. שני הפכים שדבר אחד מאחד ביניהם: שניהם סובלים ממחסום כתיבה. איך יוצאים מהסיטואציה הזו?

ג'נוארי חשבה שיהיו לה חיים מושלמים עם בן זוג מושלם, בן זוג שיודע לבשל בדירה מושלמת ומעוצבת בקווינס,

#
מטיילת אמריקאית צעירה נרצחת בקייפטאון, חברתה נמלטת על נפשה בריצה ומנסה למצוא לה מסתור בארץ זרה מפני רוצחים לא ידועים. במקביל מתגלה גופתו הירויה של מפיק מוסיקה מפורסם, ליד אשתו המתעוררת משנת שיכורים, בביתו שבאיזור אמיד של העיר. הקורא יודע שמן הסתם שני המקרים קשורים זה בזה, אולם עד הסוף המפתיע אין הוא יודע באיזו דרך הם קשורים. עד כה ספר מתח טוב ומותח בהחלט.

ערכו המוסף של הספר הזה עולה גם על ה

תראו, קיבלתי אותו בחינם מטעם אפליקציית עברית.
אני יודעת שזה לא תירוץ.
האמת שאין שום תירוץ לקרוא את ה... דבר הזה.
אבל אני כן אשתמש בזה שהוא פשוט היה על הפלאפון שלי, וגם בנטיה האנתרופולוגית שלי לעקוב אחרי ספרי נוער.
את הנטיה האנתרופולוגית, אגב, אני בדרך כלל מתרצת בכמעט-נוער הפרטי שלי בבית, שחשוב לי לדעת מה הוא קורא.
אבל במקרה הזה, אפילו בתירוץ הזה לא אוכל להשתמש, מאחר ויש לי בבית ארבעה בנים והס

ארצות הברית של אמריקה, או כפי שרבים קוראים לה: "ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות".
אלא אם כן את אישה, שחורה, ענייה, חסרת השכלה. ואז האפשרויות שלך בהחלט מוגבלות.
ועל כך הספר: על חוסר צדק. על מחדלים ממשלתיים. על גזענות, אבל לא רק כלפי צבע עור אלא כלפי עוני ומעמד. ארצות הברית אמנם לא מדינת רווחה, אבל כזה חוסר שוויון וכאלו חוסר פרופורציות בין חלקים בחברה, כפי שמשתקפים בעלילת הספר הזה, הם פשוט מזעזעים וח

כל מי שמכיר אותי בחיים האמיתיים, יודע עד כמה אני מחובר לסיפורם של השחורים בארה"ב ולמאבקם לשיוויון זכויות. קראתי הרבה על המאבק הזה, כתבתי על כך לא מעט פוסטים אצלי באתר ומדי פעם אני גם מרצה על הנושא הזה. ספרה החדש של ד"ר דולן פרקינס ולדז, הוא אחד הטובים, החזקים והמטלטלים שקראתי על הנושאים האלו.

במשך שנים ארוכות היתה מדינת אלבמה, אחת ממדינות הדרום הגזעניות ביותר ואחד ממעוזי ה-KKK. האירועים שהתרחשו

(לפני שאני מתחילה בביקורת, אני רוצה להתנצל מראש בפני נשר בדולח, חברתי היקרה. שהתלהבה מהספר והמליצה לי עליו וגם השאילה לי אותו, אז מצטערת נשר, הספר הזה לא לטעמי. אני אשמח אם בכל זאת תקראי את הביקורת ואולי אפילו תעשי אהבתי. וחוץ מזה, העיקר שניסיתי לקרוא את הספר, לא? :))

הביקורת מכילה ספוילרים, אבל כנראה שזה לא ישנה כי הספר גם ככה צפוי להחריד

ובכן, באתי לספר הזה עם ציפיות גבוהות במיוחד, אם