“מיד בפתיחה לופת הספר את גרונו של הקורא. לא בצער על הנרצחים, אלא בדאגה למי שנותר בחיים. הגופות פחות מעניינות ממי שהותירו אחריהם וממי שמתעתדת להיות גופה, אם פקד בני חריסל לא יספיק להציל אותה בתוך 13 שעות. בדומה לסדרה 24, מסופר הסיפור במסגרת זמן אמת. אבל בעוד שבסדרה מתרחשות תהפוכות המתאימות לעשרים וארבע שנים, יותר מאשר לעשרים וארבע שעות, הרי שבספר מסגרת הזמן הינה מהימנה ומתקבלת על הדעת. ופה גם מגרע”

“# מטיילת אמריקאית צעירה נרצחת בקייפטאון, חברתה נמלטת על נפשה בריצה ומנסה למצוא לה מסתור בארץ זרה מפני רוצחים לא ידועים. במקביל מתגלה גופתו הירויה של מפיק מוסיקה מפורסם, ליד אשתו המתעוררת משנת שיכורים, בביתו שבאיזור אמיד של העיר. הקורא יודע שמן הסתם שני המקרים קשורים זה בזה, אולם עד הסוף המפתיע אין הוא יודע באיזו דרך הם קשורים. עד כה ספר מתח טוב ומותח בהחלט. ערכו המוסף של הספר הזה עולה גם על ה”

“יש שני סוגים של ספרי מתח - אלה עם בלש במרכז, ואלה בלי. יש שני סוגים של ספרות מתח בלשית - אלה שבהם הבלש הוא חלק מכוח המשטרה, ואלה שמתבססים על בלש פרטי, לוחם בודד ואמיץ למען הצדק. אין ספרים שבהם הפושע הוא לוחם בודד ואמיץ למען הצדק. טוב, כמעט. ואין. הנה, "פסגת השטן" הוא ספר כזה. אל נקם ושילם. מי לא היה רוצה שיבוא? כזה שנוקם בפושעים הנאלחים, אלה שמשתחררים בגלל פשלות של המשטרה, או סגירת התיק מחוסר ראיו”

“כפי שלהקה חביבה פיזמה פעם- "נחמד, נחמד, היה ממש נחמד..." זוהי הההתרשמות שלי מהספר. מתח נחמד. לא מבריק, לא חדשני, אבל גם לא ממש מתיימר להיות, פשוט נחמד. אבל... עם נחמד לא הולכים למכולת ובטח לא נשארים עם טעם של עוד. אז אם יש כמה שעות פנויות, 13 למען הדיוק, אז אפשר לקרוא. ואם לא אז סתם לשבת ולשמוע את כוורת, זה ממש ממש נחמד.”

“מיד בפתיחה לופת הספר את גרונו של הקורא. לא בצער על הנרצחים, אלא בדאגה למי שנותר בחיים. הגופות פחות מעניינות ממי שהותירו אחריהם וממי שמתעתדת להיות גופה, אם פקד בני חריסל לא יספיק להציל אותה בתוך 13 שעות. בדומה לסדרה 24, מסופר הסיפור במסגרת זמן אמת. אבל בעוד שבסדרה מתרחשות תהפוכות המתאימות לעשרים וארבע שנים, יותר מאשר לעשרים וארבע שעות, הרי שבספר מסגרת הזמן הינה מהימנה ומתקבלת על הדעת. ופה גם מגרע”

“# מטיילת אמריקאית צעירה נרצחת בקייפטאון, חברתה נמלטת על נפשה בריצה ומנסה למצוא לה מסתור בארץ זרה מפני רוצחים לא ידועים. במקביל מתגלה גופתו הירויה של מפיק מוסיקה מפורסם, ליד אשתו המתעוררת משנת שיכורים, בביתו שבאיזור אמיד של העיר. הקורא יודע שמן הסתם שני המקרים קשורים זה בזה, אולם עד הסוף המפתיע אין הוא יודע באיזו דרך הם קשורים. עד כה ספר מתח טוב ומותח בהחלט. ערכו המוסף של הספר הזה עולה גם על ה”

“יש שני סוגים של ספרי מתח - אלה עם בלש במרכז, ואלה בלי. יש שני סוגים של ספרות מתח בלשית - אלה שבהם הבלש הוא חלק מכוח המשטרה, ואלה שמתבססים על בלש פרטי, לוחם בודד ואמיץ למען הצדק. אין ספרים שבהם הפושע הוא לוחם בודד ואמיץ למען הצדק. טוב, כמעט. ואין. הנה, "פסגת השטן" הוא ספר כזה. אל נקם ושילם. מי לא היה רוצה שיבוא? כזה שנוקם בפושעים הנאלחים, אלה שמשתחררים בגלל פשלות של המשטרה, או סגירת התיק מחוסר ראיו”

“כפי שלהקה חביבה פיזמה פעם- "נחמד, נחמד, היה ממש נחמד..." זוהי הההתרשמות שלי מהספר. מתח נחמד. לא מבריק, לא חדשני, אבל גם לא ממש מתיימר להיות, פשוט נחמד. אבל... עם נחמד לא הולכים למכולת ובטח לא נשארים עם טעם של עוד. אז אם יש כמה שעות פנויות, 13 למען הדיוק, אז אפשר לקרוא. ואם לא אז סתם לשבת ולשמוע את כוורת, זה ממש ממש נחמד.”