ביקורת ספרותית על 13 שעות - מתח מאת דאון מאייר
ספר טוב

---

#
מטיילת אמריקאית צעירה נרצחת בקייפטאון, חברתה נמלטת על נפשה בריצה ומנסה למצוא לה מסתור בארץ זרה מפני רוצחים לא ידועים. במקביל מתגלה גופתו הירויה של מפיק מוסיקה מפורסם, ליד אשתו המתעוררת משנת שיכורים, בביתו שבאיזור אמיד של העיר. הקורא יודע שמן הסתם שני המקרים קשורים זה בזה, אולם עד הסוף המפתיע אין הוא יודע באיזו דרך הם קשורים. עד כה ספר מתח טוב ומותח בהחלט.

ערכו המוסף של הספר הזה עולה גם על הנחת שאפשר להפיק מהסיפור המותח, ומעניין בפני עצמו. ללא כוונה מודעת של הסופר, עולה לנגד עיניך דרום אפריקה של המאה ה-21. התיאור של הארץ והתנהלותה מרתק לא פחות מסיפור המתח. המדינה הענקית (היחידה באפריקה שלא עברה הפיכה צבאית) שהתחילה כמושבה של הולנדים בנקודת המפתח הימית, עם מעט מתיישבים הולנדים והרבה עבדים שיובאו מרחבי היבשת שהתמחותה העיקרית היתה בייצור עבדים. עם השנים הפכה ההתיישבות לקייפטאון, אחת מהבירות המוצהרות של המדינה. דרום אפריקה הפכה לחלק מחבר העמים הבריטי. משנת 1948 ועד תחילת שנות ה-90 של המאה הקודמת טיפחה המדינה – בראשות מפלגה ימנית-שמרנית - מדיניות של הפרדה גזעית חוקתית, מנעה זכויות-אדם מהרוב העצום של שחורים, השתלטה בכוח על הפגנות ומהומות ואסרה את מתנגדי המשטר. המדיניות הזו גררה גינויים וסנקציות מחוץ והפגנות והתנגדות מבית. בתחילת שנות התשעים של המאה העשרים התחלף השלטוון, חוקי האפרטהייד בוטלו והמדינה התחילה לנסות לחיות ככל העמים.

הסיפור מתרחש בסביבות 2010 כעשרים שנה אחרי שהשחורים הפכו שווים ללבנים (לפי החוק, אבל הרגלים ישנים נוטים להישאר, למרות החוק) המשטרה מאוכלסת בשוטרים על פי מפתח צבעוני: כך וכך שחורים, כך וכך "צבעונים" וכמה לבנים לקישוט. ההתייחסות הראשונית היא לצבע העור/המוצא של בן שיחך. ההרגל גורם לכבוד כלפי לבנים ולבוז כלפי "צבעונים" ושחורים. שחיתות היא חלק בלתי נפרד מהמערכת המשטרתית המסובכת המחולקת בין משטרת המדינה למשטרה העירונית שהן יריבות בהגדרה. תרבות של הקטנת נשים והטרדות מיניות (שאינה אופיינית לדרום אפריקה דווקא) והתייחסות למיגוון התרבויות של השחורים – שאי אפשר להתייחס אליהם כמיקשה אחת, כי הם שייכים לעשרות שבטים בעלי תרבות ושפה שונים. תוסיפו לכל זה מזג אוויר בלתי נסבל - תכפילו את מזג האויר של תל-אביב באוגוסט, ללא הקלה בערב, ערבבו פנימה פקקי תנועה בלתי נגמרים, רעש והמולה ושפות דיבור שלעתים גם התושבים לא מבינים, וקיבלתם את תיאור סביבת העבודה של המפקח בני (סליחה, שם משפחתו מסובך להגייה)

כאמור הספר מותח מאד, מעניין ביותר באווירה אותה הוא מתאר, הדמויות בנויות היטב ומאייר מאפיין גם את דמויות המשנה והתמונה שהספר מצייר שלמה. בין לבין יש התייחסות לסוגי מוסיקה ולמבצעים מפורסמים מדרום אפריקה, שהיה זר לי לחלוטין, ליוזמות קרימינליות של חלק מהתושבים וגם לחוסר מוחלט של לכידות בין אזרחים במדינה הענקית הזאת. נראה שהאנשים אוהבים את המקום וסולדים מהאנשים המאכלסים אותו.

יש פטנט אחד בדרום אפריקה שהדהים אותי: רשויות המדינה נמצאות במקומות שונים. הפרלמנט בעיר אחת, הממשלה בעיר אחרת, בית המשפט העליון בעיר שלישית ובית המשפט לחוקה, המפקח על כל הרשויות נמצא בכלל בעיר רביעית. זה נראה כמו כנסת בירושלים, ממשלה בדימונה ובית המשפט העליון בנהריה. אתם חושבים שהם עלו פה על משהו???

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על 13 שעות - מתח