העט המשוטט הקרוי טוביה טננבום, אזרח אמריקאי, הוא יהודי המרבה לחבר ספרים בנושא ישראל, יהודים ועוד כהנה וכהנה נושאים. לא רק בארה"ב הוא מפרסם, אלא גם ב"די צייט" הגרמני, בדלי-התפוצה כמו ידיעות אחרונות והקוריירה דלה סרה, ובשיטוטיו בעולם הוא מציג עצמו כעיתונאי גרמני. הצגה זו, משום מה, גורמת לאנשים להיות נינוחים ולומר את האמת כולה, אך ורק אמת זו, גועלית ככל שתהיה מבחינתנו.
בספריו יוצא שוב ושוב שאנחנו א

אפריל 2002, סידני אוסטרליה. מבצע 'חומת מגן' בעיצומו. אני נמצא בטיול, אך בלי משים מוצא עצמי מרותק למסך הטלוויזיה. ג'ורג' בוש הבן קורא לישראל להוציא את הכוחות מיהודה ושומרון" Without delay" , מה שמצית וויכוח בתקשורת העולמית מה הייתה כוונתו – האם ללא דיחוי במובן של מיד או מיד בתום השלמת המשימה. מה שאני רואה ושומע קשה לעיכול. ב-CNN מצטיירת ישראל כשטן בהתגלמותו. סיפורים קורעי לב נשמעים מפיהם של כמה

טוביה טננבום הוא בן אדם חכם מאוד. איך אני יודע? טוב ששאלתם! על פי דברי התודה שרשם בפתיח לספרו:
"תודות חמות במיוחד שלוחות לחמותי..."
אני בטוח שתסכימו איתי שמדובר באדם נבון במיוחד :-)

להלן, כמה משמות הפרקים בספר:
- גרמנים לא הורגים אנשים. נקודה
- מוסלמים קווירים מתרועעים עם פוליטיקאים גרמנים
- אני מתפלל לאללה שיתן לי גרמניה בלונדינית
- הזהר! פליט קופץ מהאסלה שלך!
- דיימלר מלמדת פליט איך ל

****




אולי זה לא היה רעיון כזה טוב לקרוא את הספר הזה עכשיו. אם להתבטא בעדינות, הוא לא בדיוק ההרף האסקפיסטי מהמציאות שספרים מעניקים לעתים. הוא פוליטי בהגדרה, ויושב על המנעד הצר והמטושטש שנמתח בין ספרות עיון פוליטית לספרות מסע אנתרופולוגית ומשופעת באג'נדה.

הייתי סקרן לקרוא את "תפוס ת'יהודי". מקריאות דומות, בעיקר של פרסומים אחרים של טננבום, כבר היה לי מושג לא רע למה לצפות, ובכל זאת, ההתרש

* כולל הרבה ספוילרים *


אמנם אינני חובב גדול של הזמרת מדונה (או של מדונות באופן כללי), אבל כשקראתי את הספר הזה התנגנה לה מעצמה שורה מהשיר שלה: "A man can tell a thousand lies". על פי כמות האנשים בספר הזה שהשורה הזאת תתאים להם, היה אפשר לקרוא לספר "שקרים שכולם מספרים", כשמו של ספר אחר של טננבום.

טוביה טננבום, ישראלי לשעבר, בן למשפחה חרדית, מייסד התיאטרון היהודי של ניו-יורק וכתב של

טוביה טננבום ניחן בחוש הומור בריא, בציניות ובסרקזם עוקצניים, והכי חשוב, ביכולת להביא סיפור מורכב לאבסורד. האבסורד מנפץ אמיתות אחת אחר השניה בקול רעם ומוציא את האוויר מהבלון בשריקה.
הסיפור פשוט מאוד הפעם, יחסית. גרמניה העשירה והגדולה במדינות אירופה, קלטה מיליוני פליטים ממדינות במצב מלחמה, במיוחד אפגניסטן וסוריה. מדוע היא עשתה זאת ועדיין עושה?
עכשיו מתגלים הפרטים ועמם האבסורד, האמיתות הנחבאות ועוד

טוביה טננבום, יהודי-אמריקאי, חרדי ישראלי לשעבר, יוצא למסע תיעודי בארץ מולדתו. חמוש בידיעת עברית, אנגלית, גרמנית וערבית, טוביה היהודי מחליף את זהותו בעיתונאי טובי הגרמני, ותפקידו כתפקידם של יתר העיתונאים הגרמניים העולים לארץ הקדושה: לחשוף את פשעי העם היהודי כנגד האנושות, ובפרט כנגד העם הפלסטינאי. העם הפלסטינאי, כך נמסר לו מפי מקורות מהימנים, הוא עם עתיק שניתן לאתר את שורשיו עד כ-14,000 שנה לאחור! ע

ויר שאפן דאס!
אירופה המערבית במשבר. הרצון להראות כהומאניים ונחמדים בעיניי עצמם ואחרים ובכך לכפר על העבר הקולוניאליסטי מתנגש בפחד גדול מפני טרור, פשיעה, שינוי תרבותי, איסלאמיזציה.

המדינה, בה מתחוללת הסערה הגדולה ביותר היא גרמניה, הנושאת על גבה את עול האחריות על שתי מלחמות עולם קשות ורצח העם האכזרי וההמוני ביותר בהיסטוריה האנושית. למנהיגיה של גרמניה חשוב להראות כמושיעי הנדכאים והמסכנים בעולם כ

היה לי משגיח בישיבה, אבר'ם שעיה גולדפלם, לא צוידתי אצלו במנה גדושה של דברי חכמה, אבל אחד הסתנן לתרמילי:
"לוח שחמט, יש הרבה דרכים לתאר אותו; כל הדרכים נכונות ואף לא אחת מדויקת.
ניתן לתארו: לוח, חציו שחור וחציו לבן, זה נכון אך לא מדויק.
ניתן לתארו: לוח לבן מנומר במשבצות שחורות, גם זה, נכון אך לא מדויק.
וניתן לתארו: לוח שחור משובץ במשבצות לבנות, שוב, נכון אך לא מדויק".

מדוע נזכרתי בפנינה?