ביקורת ספרותית על אל תאמרי לי שאת פוחדת מאת ג'וזפה קטוצ'לה
ספר מעולה

---

*יתכנו ספויילרים בדמות אווירת העלילה בספר אך אין בביקורת פרטים שאינם ידועים לקוראי הכריכה האחורית של הספר*

הספר "אל תאמרי לי שאת פוחדת" הוא אחד הספרים המופלאים והמעצימים שיצא לי לקרוא בשנים האחרונות.
לא הצלחתי להפסיק לקרוא בספר ו"פרק אחרון ולישון" המשיך במשך דקות ארוכות לפני השינה ובבוקר שלמחרת לא הצלחתי להתאפק וחזרתי לקרוא בו ברגע שהתעוררתי.

בהתחלה הגעתי סקפטית, חשבתי שזה עוד סיפור על חיים במדינת עולם שלישי מוכת מלחמות, דיכוי נשי ועצבות כמו ספרים רבים שיש בז'אנר הזה. אך עם התקדמות הקריאה פשוט נשבתי בקסמה ובסיפורה של סמיה ועם תחילת החלק השני של הספר כבר הפכתי מעריצה של סמיה המתבגרת, שפשוט נולדה במקום ובתרבות קשים. איפשהו במהלך הקריאה המתקדמת קצת קיוויתי שהוא לא מבוסס על סיפור אמיתי ויחלתי שהסוף יהיה הוליוודי ונוצץ.

הכתיבה מדויקת וגרמה לי להרגיש חלק מהסיפור של סמיה, להריח את ריחות העיר שבה גדלה, לטעום את המאכלים שהויו בישלה לה ולאחיה, ולא לפחד יחד איתה, עם אחותה, עם אביה, ועם עלי. יותר מהכל, ככל שהתקדמתי בקריאה מצאתי את עצמי מעודדת את סמיה, אם בקול או אם בלב, כדי שתגשים את חלומה.

סיימתי את הספר עם מחשבות רבות על סמיה ומשפחתה, ועל כמה מוזר שסיפורים דומים מתרחשים בעשורים האחרונים במרחק לא כזה גדול מישראל.
על כמה שלפעמים צריך לעצור, להודות על מה שיש ולא לשקוע בעצבות על מה שאין והוא מותרות לכל דבר ועניין במרחק לא רב מפה.

» ביקורות נוספות של Reut.Zaro
» ביקורות נוספות על אל תאמרי לי שאת פוחדת