ביקורת ספרותית על סיפורה העצוב של יה-יה - חלק ראשון: פרפר טוואי המשי מאת אמיר פולק
ספר בסדר

---

מעולם לא החזקתי בידיי נובלה גרפית. ועוד ישראלית. ועוד יפהפייה.
כן, זהו ספר מרהיב. החל מהכריכה הקשה והמעוצבת, המתהדרת בציוריו של פולק, יופיים של האיורים במהלך הסיפור, וכלה במרקם הנעים למגע של הדפים עצמם. הספר כולו מצטיין ברמת אסתטיקה גבוהה מאוד, "ניקיון" נעים לעין. אין ספק שהושקעה בו עבודה קפדנית.
סיפורה של יה-יה הוא סיפור של ילדה קטנה, מתוקה וחולמנית. הפרולוג נכתב בקולה של הילדה, המתארת חלום ובו עץ עתיק שבין ענפיו מפוזרות גולגולות קטנות. כשאחת מהן נושרת ממנו, ועורב מגיע לנקר בה, מופיע ארנב שמגרש את העורב. כאן נפתח סיפור מסע אפלולי, הזוי, ספק מלנכולי ספק אופטימי, על ילדה וגולגולת, ארנב ושלד, ובדמות הרשע - מוות.
יה-יה רואה פרפר יפה, ותוך כדי מרוצתה אחריו, נכנסת בטעות למעבה היער, נתקלת בגולגולת על האדמה, ונופלת. כאן מופיעים הארנב וחברו השלד, עוזרים ליה-יה ומעניקים לה גולגולת במתנה. הארנב מתגלה כבעל אופי אדיב וחברי, והשלד.. פחות. הם מזהירים את יה-יה מפני היער, ונעלמים. יה-יה מתחרטת, רוצה להשיב להם את המתנה, מחפשת אותם ללא הצלחה, והולכת לאיבוד. היא מוצאת מקום לנוח, נרדמת, וחולמת שהיא עוברת מטמורפוזה מוזרה. בקומה היא פוגשת באיילה, מטיילת עמה ביער בניסיון להשיב אותה לעדר, עד שדבר מפחיד קורה לאיילה.
מי חטף את האיילה הענוגה? מה הוא עשה בה? האם תצליח יה-יה להימלט ממנו ומכוונותיו? ואם לא, מי יוכל להציל אותה וכיצד?
סיפורה העצוב של יה-יה הוא אלגוריה מעניינת, המשלבת ראליזם רזה בספר עתיר דמיון. סיפור של ילדה, כביכול בודדה וחסרת אונים, מול דמותו הציניקנית, החלקלקה של המוות, אשר מחליף מסיכות כאוות נפשו ומחפש לו קורבנות שיהפכו לצעצועיו. כשהמוות כועס, הוא נלחם ביריבו וזורע בנפשו יגון מתעצם, עד אפיסת כוחות וכיליון. לאחר הינצלה של הילדה, היא מסתברת כאמיצה ובעלת תושייה רבה, ובזכותה מתהפכות היוצרות לטובתה ולטובת חבריה.
נקודות התורפה של הסיפור, בעיני, הן מספר שאלות שהתעוררו אצלי במהלך הקריאה, ונותרו ללא מענה. לא ארחיב כדי להימנע מספוילרים, אך למשל, הפרק הדן באופן התפתחותו של הארנב, החל בהיותו עובר ודרך תיאורים אנטומיים של גופו ומתן הוראות ל"מיילד", נראה במבט ראשון כתלוש למדי והקשרו לעלילה לא ברור. הארנב מוצג כבעל פתולוגיה הקשורה ללבו, שניתוח מוצלח יכול לתקן. התיאורים אינם נאמנים למציאות, כמובן, והיפה בהם היא העובדה שהפרק מעלה תהיות וסקרנות גבוהה בדבר הנמשל, והמקום האישי שהנחה את דמיונו ה"פרוע" של המחבר. חולשה קלה נוספת של הסיפור, טמונה במקומות מסוימים בהם הכתיבה זולגת לסגנון עממי, לדוגמה שימוש ב"חחח" כדי לבטא לעג או צחוק. אישית, זה צרם לי, והייתי משתמשת בדרך התבטאות אחרת.
הנובלה מומלצת לאוהבי הז'אנר הגרפי, לסטודנטים לאיור, ולכל מי שטרם פגש בסוגה והסתקרן, כמוני.

» ביקורות נוספות של MishaEla
» ביקורות נוספות על סיפורה העצוב של יה-יה - חלק ראשון: פרפר טוואי המשי