לא קל היה לקרא את הספר הזה. בתחילה משתרכת לה העלילה באטיות ולא מעט דמויות משתתפות בה. לקח לי זמן לזכור מי הוא מי ולמה הוא שייך. הרקע הוא עיירה משמימה ונידחת ובנוסף לכל סובלת מאקלים קשה. גיבורי הרומן הזה, רובם רוצים לעזוב ולנסוע למקום אחר. הקשיים שלהם לבצע את זה לא מוסיפים לשיפור האווירה הכללית. חיפוש אחר אהבה הוא מוטיב חזק בספר. באופן הכתיבה עצמו יש מעברים פתאומיים מגוף שלישי לגוף שני ומחשבות חסרות פשר של אנשים לפני הרדמות או בלחץ. גם לזה צריך להתרגל. נדמה לי שגם בעריכה התבלבלו קצת והחליפו "הוא" ב "היא" ולהפך. לקראת מאת העמודים האחרונים, מתחמם הסיפור וקצב האירועים גובר. מזכיר סוס השב ממסע כשהוא מאיץ לקראת האורווה, ואכן גם לסוסים תפקיד בספר. למרות כל אלה עם סיום הקריאה, לא יכולתי להתעלם מעצמתו. הוא מותיר אחריו שובל. אולי מפני שפטריק וייט מצליח לקשור הייטב את כל הקצוות, ואולי בשל הרגישות והיכולת לרשום דמויות בדיוניות באופן כל כך ראליסטי. דמויותיו לקוחות מתקופות חיים שונות. ילדות, נעורים, אנשים צעירים וצעירים פחות. כל קורא יכול למצוא עצמו ולהזדהות במידה כזו או אחרת. לא מצטערת שטרחתי על הספר הזה והתעקשתי לסיים את הקריאה בו.















![וזרח השמש [מהדרות 2006]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers96/965946.jpg)
