• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
עמק האושר

עמק האושר

מאת פטריק וייט

הביקורת של רוני

תמונה של רוני
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
4.0
עמק האושר

עמק האושר

מאת פטריק וייט

הביקורת של רוני

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
תמונה של רוני
הוצאה לאור:עם עובד
שנת הוצאה:2016
סדרה:ספריה לעם #726
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
מתישהו
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
3.0
לפני שנה

“על העטיפה האחורית כתוב שזה הספר השלישי של פטריק וויט שיוצא בהוצאת ספרייה לעם. מה שלא כתוב, וכנראה לא”

4/4
ביקורות על עמק האושר
הבאה
אין ביקורת הבאה

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 9 שנים•1 דקות קריאה

ספר לא קל לקריאה, אבל איכותי מאוד. צריך הרבה מאמץ כדי להתגבר עליו ולספוג את האווירה הרדומה מחד ומאידך את היצרים הקיימים באוויר השקט לכאורה. ככלל ספר שמתאר אווירה של עיירה אוסטרלית מנומנמת אי שם בשנות השלושים - ארבעים של המאה הקודמת עם דמויות שמנסות להתעלות על חוסר מעש לכאורה ועל שעמום ועל רצון להתעלות על האין. בכנות, התאמצתי מאוד כדי להחליט להמשיך ולקרוא ולעיתים עברתי על מספר עמודים ברפרוף מהיר. ממש לקראת סוף הספר מתפתחת לה תפנית דרמטית שאפשרה לי לסיים את הספר הזה בנימה חיובית יותר.
מומלץ למיטיבי קרוא בעלי סבלנות גבוהה במיוחד.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של בת-יה
בת-יה
תמונה של רץ
רץ
תמונה של דני בר
דני בר
תמונה של לי יניני
לי יניני
תמונה של מורי
מורי
תמונה של MishaEla
MishaEla
6קוראים|גיל ממוצע65|50%נשים

על המבקר

תמונה של רוני

רוני

ותיק
חבר מזה 18 שנים
683 ביקורות•1 נבחרות•3,513 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•מתח ריגול והרפתקאות•ספרות מקורית
תמונה של רוני
רוני
ותיק
חבר באתר מזה 18 שנים
ביקורות683
ביקורות נבחרות1
לייקים שקיבל3,513
דירוג ממוצע4.0 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת287מתח ריגול והרפתקאות201ספרות מקורית69

דיון על הביקורת

2 תגובות
מורי
מורי•לפני 9 שנים

מחד גיסא, נשמע משכנע, מאידך גיסא, נשמע כמו ספר הכתוב בזרם התודעה, דבר המעמיד במבחן

את הסבלנות שלי והפתיל שלי די קצר.
MishaEla
MishaEla•לפני 9 שנים

מחכה לי על המדף.

סופר משובח
2 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של רוני

זוּלֵיכָה פוקחת עיניים

זוּלֵיכָה פוקחת עיניים

גוזל יכינה

ספר מעולה. מהטובים ביותר שקראתי - אמנם באיחור - אבל מוטב מאוחר.. קורותיה של זוליכה שנישאה בגיל 14 לגבר מבוגר ממנה ב-30 שנה ומשועבדת לו ולחמותה שרודה בה. נוסף לכל יולדת 4 בנות שכולן נפטרות מייד עם לידתן. חווית "השעבוד" לגבר ולחמותה מתוארים בצורה כל כך ריאליסטית וקשה ומדגימה את קשיי החיים בכפרים הטטריים באיזור קזן ברוסיה. מדובר על שנות ה-30 של המאה העשרים. בעלה נהרג/נרצח במהלך פשיטה של כוחות הצבא האדום על הקולאקים - אותם איכרים שנחשבו ליסודות עויינים למשטר הקומוניסטי דאז והיא מתחילה שרשרת של יסורי מעבר ברכבות משא יחד עם עוד שכמותה להגלייה לסיביר. ברקע דמותו של איוון איגנטוב שמפקד על מבצע העברת הקולאקים והוא גם זה שירה בבעלה. לאחר תלאות המסע הם מגיעים לטייגה הסיבירית שם הם מתחילים לנסות להתחיל חיים חדשים - קשוחים ביותר ללא תנאי מחייה נורמליים. איגנטוב שמייחל לחזור הביתה מוצא עצמו נשאר לפקד על חיי המתיישבים בטייגה הסיבירית ומקשיח עליהם את החיים. זוליכה, בהריון, יולדת בן - יוסוף ומגדלת אותו בתנאים-לא תנאים. היא הופכת לציידת מוכשרת שדואגת להביא בשר צייד למטבח המשותף. יוסוף עם הזמן מגלה כישורי ציור יוצאים מן הכלל בהדרכת צייר מפורסם שגם הוא חלק ממגוורשים לסיביר - הספר כתוב בצורה מרשימה - יצירה ספרותית מעולה ומרגשת. שם הספר הוא גם 2 המילים הראשונות בספר "זוליכה פוקחת עיניים.." - מומלץ ביותר.

לפני 6 ימים•
★★★★★
•רוני
חוף המרגלים

חוף המרגלים

טס גריטסן

ספר טוב. עלילה מעניינת אם כי לעיתים קצת מופרכת - בכל זאת לסופר מותר להשתולל עם הדמיון וזה בסדר גמור. הדמויות "הטובות" בסיפור הם באמת טובות ומעוררות אמפתיה. "הרעים" הם באמת רעים למהדרין. עלילה בלשית בהחלט מהוקצעת, מעניינת, קולחת ונותנת בהחלט "פייט" טוב לספרים בז'אנר הזה. יש כאן בסיס מצוין לתסריט של סרט מתח טוב. מעניין אם זה יקרה. הנושא של סוכני סי.איי, אי פורשים שחוזרים לפעולה מפרישתם עקב אירוע בעברם - הוא נושא לא חדש, אבל כשזה כתוב היטב - אז למרות אי החידוש של הנושא זה עדיין כיפי להעביר שבוע של קריאה. מגי בירד גיבורת הסיפור וחבורת הפורשים שלצידה - הם חבר'ה שהייתי שמח להכיר!! החברות, העמידה ללא סייג לצידה בעת צרה, החוויות לאורך שנים של פעילות חשאית לצד הצלחות וכשלונות וחוסר האפשרות לשתף את סביבתם הטבעית - יוצרת חבורה סגורה, איכותית שחבריה יודעים שתמיד יהיה מישהו לצידם בעת צרה. סך הכל ספר טוב, קריא מאוד.

לפני 3 שבועות•רוני
נתן ועמוס

נתן ועמוס

אסף ענברי

לא נעים אבל... לא יותר מאשר "בסדר". למה? בארבע מלים "מהנה מאוד - שטחי מאוד". אי אפשר לומר על אסף ענברי שכתיבתו לא טובה. זו כתיבה מהנה, מאוד קריאה, אבל הספר הזה חוטא בשטחיות כזו שרוב יתרונותיו בטלים לעומת השטחיות והתיאורים שמנסים מצד אחד להיות תיאורים היסטוריים לכאורה, שלא לדבר על הציטוטים שהוא מביא ובהרבה מקרים הם פשוט לא היו והם פרי דמיונו של המחבר. נכון שאסף ענברי "המציא" סוג חדש ואפילו מעניין ומקורי שבו הוא מרשה לעצמו להמציא אירועים וציטוטים שמלווים את הפרקים האמיתיים -ראו למשל "הספר האדום" שם זה הרבה יותר מוצלח. במקרה שלפנינו 2 הדמויות הן של אלתרמן והן של עמוס עוז ראויות להרבה יותר מאשר כאן. הניסיון להציג דיכוטומיה בין שניהם יש לה בסיס מסוים, אבל לא כזה שמצדיק את המתואר בספר. רוצה להכיר את עמוס עוז קרא את "סיפור על אהבה וחושך". רוצה להכיר את אלתרמן קרא את כרכי "הטור השביעי". אני, הקטון, נעלב בשם שניהם. בכל זאת מילה אחת טובה - מאוד קריא, שוטף ומי שלא הכיר את שניהם מקבל תמונה אמנם שטחית ולקויה, אבל יתכן שתמשוך את הקורא להכיר אותם באופן ראוי יותר

לפני 4 שבועות•
★★★★★
•רוני
רקוויאם רוסי

רקוויאם רוסי

ויליאם ראיין

ספר שלא הכרתי בכלל. הפתיע לטובה. עצם העובדה שמדובר בסדרת בלש רוסי משנת 1936 כבר יצר עניין אחר. בלש רוסי בשנים האלו לא יכול להיות דומה בשום אופן לבלשים העכשוויים בכל מדינה - העדר אמצעים טכנולוגיים, אמצעי תקשורת ועוד. המחויבות למפלגה ולסוציאליזם מול שגרת החיים האפורה והענייה רוסיה בשנת 1936. מערכת היחסים בין המשטרה/מיליציה לבין כוחות הבטחון הפנימי/נ.ק.ו.ד (קג"ב לימים). גיבור העלילה אלכסיי קורולוב הוא קצין מיליציה, נאמן למפלגה(מצטלב בסתר) שמוצא עצמו בחקירה בה הוא משמש בלי ידיעתו ככלי בידי הבטחון הפנימי עד כדי סיכון חייו ותוך התנגשויות אלימות עם מבקשי נפשו. הרקע והעלילה בהחלט מסופרים היטב וספר זה הוא נוף אחר בשדה הסיפור הבלשי. בהחלט - לטעמי - משכנע יותר מטום רוב סמית ו"לד44" שהוזכר עי קוראים אחרים.

לפני חודש•
★★★★★
•רוני
פרשת סטלין

פרשת סטלין

ג'יילס מילטון

פרשת פגישותיהם של "שלושת הגדולים" סטלין, צ'רצ'יל ורוזבלט בניסיון לתאם מדיניות משותפת כנגד גרמניה הנאצית עם פלישת גרמניה לרוסי (מבצע "ברברוסה) - מתוארת באופן מבריק ומעניין. מעבר לאפיון הדמויות של המנהיגים, הספר עוסק בעוד כמה דמויות שנמצאות לכאורה מאחורי הקלעים - אווריל הארימן האמריקאי - שליחו המיוחד של רוזבלט לצ'רצ'יל ואחר כך כשגריר ארה"ב במוסקבה, וארצ'י קלרק קר - שליחו של צ'רצ'יל לסטלין ואחר כך השגריר הבריטי במוסקבה. שניהם פעלו בצורה יוצאת דופן בעיצוב הקשר בין המנהיגים, כמו גם בעיצוב תוכניות ומעשים בפועל כדי לברום להצלחת הקשרים החשובים האלו לכל האנושות. הספר מלא פיקנטריה מעבר לתיאור המהלכים המדיניים והצבאיים ובזה עיקר כוחו. תמונה מרשימה של היסטוריה שמתוארת באופן נגיש, מעניין ורב קסם. מומלץ מאוד. מי שיוצא הכי טוב מבין המנהיגים למרבה הפליאה הוא דווקא הדוד ג'ו - סטלין שמתואר כמי שהצליח יותר מכולם לכפות את דעתו ואת רצונותיו.

לפני חודש•
★★★★★
•רוני
אפילו פרפר מטיל צל

אפילו פרפר מטיל צל

מיה לוי־ירון

שמח להיות הראשון שמדרג את הספר. אהבתי אותו מאוד. יש בו משפטים חכמים ומבריקים שממש היה לי רצון (ואולי עוד אעשה זאת) ל"מרקר" אותם כך שיהיו ברשותי גם כן. זה לא ספר עם עלילה התחלה וסוף אבל יש פה סיפור שכתוב כל כך יפה עם הבלחות לעולמה האישי העשיר של הכותבת. זה ספר שאם הייתי צריך להגיד עליו מלה אחת - חכם. התיאור של הספרים בספרייה בה עובדת גיבורת הספר אשר עם סגירת הספרייה מתחילים לקרוא אחד את שכנו - הוא תיאור נפלא. הספרים הישנים ששמו אותם למעלה להיכן שאף אחד לא מגיע - תיאורם כספרים הנעלבים הוא פשוט מקסים. משפט יפה "...לא קיבלנו מהאימהות העייפות שלנו מפתח אמיתי לרצונות שלנו, ומפתח שלא פותח , מתכסה חלודה, הופך לדג רעיל בנשמה" תיאור של נשיקה .."נישקת אותו. ברוך, גם בזעם כאילו שלפת את הנשיקה הזאת מתוך מחסן של נשיקות אבודות.." תיאור העמידה מול ארון הבגדים "...היא מאמינה שמגיל מסוים השמלות בארון הבגדים אוצרות יותר זכרונות ממי שלבשה אותן...כוח האינרציה של הזיכרון הוא שמכריע מי מהן תילבש היום על ידה.." ועוד מלא דוגמאות של משפטים מלאי יופי שמעוררים מחשבה. ספר מומלץ.

לפני חודשיים•
★★★★★
•רוני
קריאת הינשוף

קריאת הינשוף

פטרישיה הייסמית (הייסמית')

זה לא הספר הראשון שהייתי לוקח לאי בודד. בסה"כ ספר סביר ובעיני - לפחות - הציפיות היו מעל מה שקבלתי - אבל כמובן זה אישי ו"על טעם ועל ריח..." - זה ספר שנכתב לפני למעלה מ-50 שנה ולמרות התרגום העכשווי, זה נשמע מיושן (זה מה שזה) ולא ממש מותח. זו אכן לכאורה עלילת פשע אבל מה שכתוב בדש האחורי "רומן מפתיע, חסר רחמים ורב תהפוכות וכו'" לא לגמרי מצדיק את הקצב האיטי והלא כך מפתיע של הסיפור. זה עדיין ספר שכדאי לקרוא ולו כדי, לפחות פעם אחת, לקרוא את פטרישיה הייסמית וגם להבין תוך אחרית הדבר את הרקע לסיפור. על הסיפור אין הרבה מה להרחיב - בחור עם רקע של גירושים קשים, משועמם שמוצא לעצמו "עניין" - ממש לא אירוטי - להציץ בחלון מטבחה של אשה צעירה ולעקוב אחר תנועותיה- לאחר שהיא "תופסת" אותו על חם - היא מתאהבת בו למרות אירוסיה והארוס הנבגד מתחיל במסע נקמה נגד הבחור וכך מתפתחת לה העלילה מול בלש עם השם המקורי ליפנהולץ. בקיצור - אפשר לקרוא אבל לא ממש התלהבתי.

לפני חודשיים•
★★★★★
•רוני
אטלנטיס

אטלנטיס

רון מיברג

מבחינת יכולת הכתיבה מגיע לו מעולה - יש פה כתיבה שאני מאוד נהנה ממנה, אבל הנושאים האיזוטריים שהוא עוסק בהם .... חבל שלא מנצל את כשרון הכתיבה הבאמת ייחודי שלו לנושאים שתופסים יותר. מצד שני הזדמנות להכיר פנים אחרות של אמריקה דרך כותבים, מנגנות, יוצרים. כמובן שהקטעים האישיים בהם הוא פותח את הנפש ואת הצרות האישיות שלו הם קטעים מאוד חזקים וקצת עצוב לקרוא על ההידרדרות ממעמד של כותב-על, לאיך שהוא מתאר את עצמו כעת. ספר בהחלט קריא מאוד אבל לא לכל אחד.

לפני חודשיים•
★★★★★
•רוני
ירח דם

ירח דם

יו נסבו

הארי הולה עדיין חי ובועט!! עדיין מצליחים לסחוט מהלימון המשומש הזה ספר טוב. הפעם שולפים את הבלש הארי הולה ממקום גלותו בלוס אנג'לס כאשר "סיפור הכיסוי" הדי מאולץ לפיתוח העלילה בתחומי נורבגיה הוא "מחויבותו" לעזרה לשחקנית הוליוודית מזדקנת שנקלעה לחוב עצום והוא לקח על עצמו להציל אותה. מכאן ואילך עלילה קולחת, מרתקת ומעניינת ומאוד דומה בסה"כ לעלילותיו הקודמות עם דמויות מוכרות ועם עוד פרטים מזוויעים לגבי רוצח עם מניעים חולניים, רעיונות מטורפים, רקע ילדות קשה ביותר וכל המרכיבים הדי מוכרים מעלילותיו הקודמות של בלשנו הארי, כולל האינטריגות ומאבקי הכוח מול המשטרה הממוסדת שאותה עזב, תוך מערכת יחסים גם כן לא חדשה עם העיתונות הפלילית אבל למרות הכל ולמרות "הלימון הסחוט"- ספר בהחלט טוב שקשה לעוזבו לרגע.

לפני 3 חודשים•
★★★★★
•רוני

ביקורות נוספות על "עמק האושר"

עמק האושר

עמק האושר

פטריק וייט

על העטיפה האחורית כתוב שזה הספר השלישי של פטריק וויט שיוצא בהוצאת ספרייה לעם. מה שלא כתוב, וכנראה לא הייתי קונה את הספר אם הייתי יודעת, שזה הספר הראשון שהוא פרסם ומאוחר יותר הוא לא אהב אותו. עד יום מותו וויט סרב להדפיס אותו מחדש. לגבי השאלה איך הספר, התשובה היא, ככה ככה, עזבתי באמצע. בעצם הוא צדק וויט. פה הוא עוד לא מגובש. לפעמים מרגישים צרימות חורקות, כמו העברת מהלכים בלי קלאץ' במקומות שהוא עובר לכתוב זרם תודעה. יש לו ספרים אחרים שהם נהדרים, גדילי עלים ויורדי המרכב הם השניים שקראתי ואהבתי מאד. חבל על הקוראים שזה הפגש הראשון שלהם עם וויט כי קרוב לודאי שהוא יהיה גם האחרון. העורכים מתבקשים לא לגרד את התחתית, הפיח שעולה עלול לזהם את טעם התבשיל כולו. ועוד הערה לעורכים וגם היא קשורה בתחושה של עצלות ושמץ רמייה. בתוך הטקסט השם של המקום הוא הפי ואלי, ואילו על העטיפה מופיע עמק האושר. שתי האפשרויות הן לא אידאליות, אבל לא הגיוני לא לבחור.

לפני שנה•
★★★★★
•מתישהו
עמק האושר

עמק האושר

פטריק וייט

פטריק וייט נולד בלונדון ב-1912 להורים אוסטרליים, וחזר לאוסטרליה בהיותו תינוק. בשנות ה-30 הגיע לאנגליה ושהה גם תקופה בארה"ב. במלחמת העולם השניה שירת כקצין מודיעין במזרח התיכון והוצב גם בארץ ישראל. ולאחר מכן חזר לאוסטרליה והחל להתפרסם כסופר. עם השנים נחשב לגדול סופרי אוסטרליה וכונה 'המשורר הגדול של המרחבים האוסטרלים', ולמעשה הוא האוסטרלי היחיד עד כה שזכה בפרס נובל לספרות. ספר עמק האושר הוא ספר הביכורים שלו.

הרומן המיוחד והחרישי הזה נפתח בתיאור החורף הקשה בעמק שם "הכפור מתנוצץ כסכין עמומה ומעליו לובן העשן הנסחף של רכבת הבוקר", ובלידה שנגמרת בלידת וולד מת, אולי מעין הטרמה לסיפור כולו, בשלות עקרה וחסרת תוחלת. עלילת הרומן מתרחשת בשנות העשרים של המאה הקודמת, שנות ילדותו של וויט, בעיירה קטנה בעמק נידח עם שם אירוני (Happy Valley), מקום שכוח, מרוחק וקשה, עם קור עז בחורף וחום קיצוני בקיץ. הסופר יעקוב בדקדקנות אחר שלל טיפוסים בודדים ואפורים שכלואים, כמו מרבית בני האנוש, בגורלם ובנסיבות הכפויות עליהם ושכמעט כולם, חולמים להיות במקום אחר.

הסיפור נכתב במין מהילה של כמה טכניקות כתיבה, מעבר בין מספרים, דימויים והאנשות, מונולוגים פנימיים וכתיבה תודעתית, ובאופן כללי כתיבה שתובעת קריאה איטית יחסית ולא לגמרי ברורה. למרבה הפלא, מתוך הבלילה הזו נוצרת אצל הקורא המתמסר איזו תחושה של הבנה אחרת של הדמוית, איזו הבנה הוליסטית של הסיטואציה והמצב. הקריאה תובעת אבל בצידה עומק פסיכולוגי, רוחב מבט ורוחב מבע, איכויות ותיאורים טבע מרהיבים. ספר שמעורר את התיאבון לקרוא את הספרים הגדולים שלו.

"במשך הקיץ הבטת סביבך בעיניים עצומות למחצה, והנוף היה כמעט אימפרסיוניסטי, צבעו וצורותיו נשברים מן החום. אבל כשנפוג מזג האויר החם שום קו לא התנועע עוד, היה ברור. פני הגבעה שמאחורי העיר שהבליחו כל הקיץ דממו עכשו, היו מופתיים ממש, היתה בהם היציבות של אחר הצהרים באחד מציורי פוסן. לפנות ערב היו השמים, מובהרים בכפורים שהקדימו, אמייל כחול נעים. הסתו חיכה לחורף בלי סערת מעבר, אלא רק אוירת ציפיה שלווה היתה בחוץ כדי לציין את השינוי, האתנחתה הזאת שבין שתי עונות שלטניות".

כשני שלישים מן הסיפור זורמים לאיטם כמו נהר רחב ורדוד ועלולים לגרום גם לקורא המסור להרהר הרהורי נטישה, אך בשליש האחרון נכנס הנהר לנקיק צר וגועש, אשר יחד עם האכויות שתוארו לעיל מפצים על המאמץ היחסי.
בל נטעה, הנהר הוא מעגלי, ובעולמו של וויט אין גאולה ואין קתרזיס, ישנה רק השלמה סבילה עם המצב או טרגדיה.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•יוסף
עמק האושר

עמק האושר

פטריק וייט

לא קל היה לקרא את הספר הזה. בתחילה משתרכת לה העלילה באטיות ולא מעט דמויות משתתפות בה. לקח לי זמן לזכור מי הוא מי ולמה הוא שייך. הרקע הוא עיירה משמימה ונידחת ובנוסף לכל סובלת מאקלים קשה. גיבורי הרומן הזה, רובם רוצים לעזוב ולנסוע למקום אחר. הקשיים שלהם לבצע את זה לא מוסיפים לשיפור האווירה הכללית. חיפוש אחר אהבה הוא מוטיב חזק בספר. באופן הכתיבה עצמו יש מעברים פתאומיים מגוף שלישי לגוף שני ומחשבות חסרות פשר של אנשים לפני הרדמות או בלחץ. גם לזה צריך להתרגל. נדמה לי שגם בעריכה התבלבלו קצת והחליפו "הוא" ב "היא" ולהפך. לקראת מאת העמודים האחרונים, מתחמם הסיפור וקצב האירועים גובר. מזכיר סוס השב ממסע כשהוא מאיץ לקראת האורווה, ואכן גם לסוסים תפקיד בספר. למרות כל אלה עם סיום הקריאה, לא יכולתי להתעלם מעצמתו. הוא מותיר אחריו שובל. אולי מפני שפטריק וייט מצליח לקשור הייטב את כל הקצוות, ואולי בשל הרגישות והיכולת לרשום דמויות בדיוניות באופן כל כך ראליסטי. דמויותיו לקוחות מתקופות חיים שונות. ילדות, נעורים, אנשים צעירים וצעירים פחות. כל קורא יכול למצוא עצמו ולהזדהות במידה כזו או אחרת. לא מצטערת שטרחתי על הספר הזה והתעקשתי לסיים את הקריאה בו.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•pen