חשבתם פעם על פרסים ספרותיים? אני חשבתי עליהם בכל פעם שנגרם לי מפח נפש, אחרי קריאה של ספר שזכה בפרס יוקרתי. אני לא יכולה לומר - אם כי כבר שמעתי מישהו שאומר ולא פעם אחת - שכל זוכי פרס כזה או אחר הם גרועים. אבל אפשר לומר בזהירות שיש פרסים שנסתר מבינתי ההיגיון הטמון מאחורי בחירתם. למשל פרס נובל לספרות, ש-18 חברי ועדת הפרס ממונים לכל חייהם. עדיף להם ספר שאינו קריא מדי, שהסופר מייצג את מדינתו, ויש בו ייצוג גבוה יחסית (יחסית למספר הספרים היוצאים בהן לאור) למדינות עולם שלישי. אתם מדמיינים לכם את הדיונים המתקיימים שם, בין חברי ועדת הפרס? "יש לי סופר ניגרי" מצהיר אחד "שכתב ספר על ציפור שיר צבעונית, בניב של בני שבט הבודוסטאן" "זה לא משתווה לספר שלי" מתלהם השני "כתוב בניב איסלנדי עתיק, ומתאר 100 צורות של שלג" "כן", אומר השלישי "איסלנד כבר זכתה אצלינו, לא? עם לכסנס, נדמה לי. והם מאד עשירים שם וגם לא קולטים הגירה, אז..."
הספר הזה זכה בפרס מאן בוקר לשנת 2013. ראיתי אותו על המדף בספרייה - צח ונקי, עדיין לא נפתח. לשאלתי ענתה הספרנית שאיש טרם קרא אותו. חשבתי שזה בגלל אורכו הבלתי סביר - 806 עמודים בפונט צפוף וקטן. חזרתי אתו הביתה וגם בסימניה לא מצאתי שום רמז למישהו שקרא אותו או חיווה את דעתו. מה שנראה לי מפליא ומיהרתי לקרוא אותו. 122 עמודים עד שם הצלחתי להגיע. כתוב בסדר אבל מתיש אותך כמעט מהתחלה. עם סיפור לא ברור (לפחות עד עמוד 122 הוא לא ברור) המון דמויות שקשה להבין מה הן עושות בסיפור, אריכות פרטנית עד קטנונית של כל פרט בסיפור המעשה, שמות עולים ויורדים במהירות, כל אלה לא גרמו לי להתעניין או למהר לחזור לספר.
אני לא אומרת שזה ספר גרוע - אין לי אפשרות לדעת אחרי שקראתי חלקיק ממנו. אבל קטון אינה ממהרת לגרום לקורא להתחבר לספרה, ומותחת את סבלנותו עד קצה הגבול האפשרי. הספר יוחזר לספרייה כשהוא עדיין נראה חדש - לדעתי אחד הבודדים שייראה שם כחדש עוד חודשים ושנים. רק דבר אחד מעניין אותי - עד איזה עמוד הגיעו חברי ועדת הפרס כשקראו אותו?
















