ביקורת ספרותית על לעזוב לפני בוא הגשמים מאת אלכסנדרה פולר
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שבת, 28 בינואר, 2017
ע"י טרי


מי שהתנסה בקריאת ספרי ממואר (זיכרונות) ואהב, שיקרא את ספרה של אלכסנדרה פולר - זוהי חוויה מרגשת במיוחד. קראתי את ספרה בהמלצתה של הספרנית. על מחברת הספר, אלכסנדרה פולר, נכתב על גבי הכריכה שהיא אחת מהכותבים הטובים ביותר בז'אנר הממואר בתקופתנו. וזאת ממש מחמאה.

בניגוד למגמה המשתלטת על חנויותת הספרים והוצאות לאור בישראל - המעדיפות את ז'אנר הרומן על פני ז'אנר הממואר, הספר של פולר אינו מתחפש ואינו מתחזה לרומן והיא השיגה הישג גדול אחרי שנכשלה פעמים רבות בכתיבת רומנים.

סגנון הכתיבה שלה הוא "אמיתי", כפי שהיא מעידה על עצמה - "הרומן השישי, השביעי והשמיני שלי נדחו. הגשתי רומן תשיעי. הסוכנת שלי אפילו לא טרחה לנסות למכור אותו; תחת זאת היא כתבה שלתחושתה אני מבזבזת את זמני בכך שאני כותבת, ומבזבזת את זמנה בכך שהיא מייצגת אותי. 'אולי יש לך כישרון,' אמרה בזהירות. 'אבל אין לך סיפור'. אז כשלא נשאר לי עוד מה להפסיד, כתבתי את האמת. כתבתי על הילדות ברודזיה בתקופת המלחמה, על מותם של שלושה מאחיי, על הורי המטורפים-הנפלאים. הכנסתי לדפים הללו את כל הבדידות של חיי החדשים, את כל אהבתי לארץ שגידלה אותי, את כל כאב עזיבתה. הדפים נראו שונים מכל מה שכתבתי קודם - אמת במקום בדיון.. מצאתי סוכנת חדשה והיא מכרה אותו בתוך ימים להוצאות ספרים בניו-יורק ובאירופה. לפתע פתאום היה לי קול ציבורי וחיים מלאים, מובחנים מאלה שחלקתי עם צ'רלי. לראשונה מאז התאהבתי בו, יכולתי לדמיין את עצמי כישות נפרדת ממנו.

ארנה קזין כותבת על תופעת הז'אנר כך:
בכל הקשור לפחד מהממואר (או מספר הזכרונות) ובכל הקשור להערצת הרומן בישראל מנחם פרי אינו לבד. לדוגמה: את "הביתה" של אסף ענברי כינו בידיעות אחרונות "רומן תיעודי". את "היינו העתיד" של יעל נאמן, עוד פסגה ספרותית בז'אנר הממואר, כינו באחוזת בית "רומן אוטוביוגרפי". את "בתה של המאהבת", ממואר כובש של א.מ הומס האמריקאית, כינו בספריית מעריב "ספרה האוטוביוגרפי", ובמקומות אחדים הוא שווק כרומן.
אני חושבת שיש סיבה כלכלית שטחית לתופעה הזאת. זה משהו שקשור לאופן שבו רשתות הספרים – סטימצקי וצומת ספרים – מעדיפות את ז'אנר הרומן, הפופולרי, הקל לעיכול, המֶרצה, בתחום המבצעים והשולחנות המרכזיים. ההוצאות לאור משפילות ראש ומנסות להכניס את הספרים לרשימות המבצעים ולשולחנות המרכזיים, ולכן כמעט כל ספר, לא חשוב מאיזה ז'אנר, מתחפש לרומן.
9 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
רץ (לפני שנה ו-5 חודשים)
אני חושב שאת צודקת, סיפור אמיתי נראה שיווקית פחות טוב מסיפור בדוי.
דני בר (לפני שנה ו-5 חודשים)
טרי, אני באמת לא מבין מה רע בספרי memoirs ולמה הרשתות צריכות "לייפות" אותם כדי למכור. זה ז'אנר שאני מאוד אוהב. אחרי הכל יש לאנשים, כמעט לכל אחד ואחד, חיים מרתקים בצורה אחת או אחרת. מה שצריך זה למצוא את זווית ההסתכלות של סופר על חיים אלה, בדיוק כמו צלם מקצועי שיודע לראות דרך העדשה מה שאחרים רואים ולא טורחים להעיף מבט נוסף.
אם כל אחד כאן באתר, יישב רגע עם עצמו ויתבונן בחיים שלו, ימצא בהם חומר שיכול להוביל ספר שלם.





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ