ביקורת ספרותית על לעזוב לפני בוא הגשמים מאת אלכסנדרה פולר

---

נתחיל בזה שאני מאוד אוהבת ממוארים– לקרוא בספר זיכרונות. נכון שכל ספר זיכרונות הוא אוטוביוגרפיה, אבל לא כל אוטוביוגרפיה היא-ספר זיכרונות, כי ממואר הוא לא מובנה ומסודר אלא נכתב מקטעים מקטעים בדרך כלל בלי סדר כרונולוגי. זיכרון אחד משתלב באחר, או נטמע בו, מעין רצף אסוצייטיבי. ולדעתי זה מאפשר לנו להיות שותפים להרהורים הנלווים, לגישושים, לחיפוש לתהיות,ולפענוח ממש תוך כדי ... וזה הופך לחוויה אחרת .

והסיפור בממואר הזה הוא על משפחה "מטורללת", המשפחה של אלכסנדרה פולר– או המשפחה "הססגונית" שלי- כפי שהיא מגדירה אותה(בריטים שחיו בזמביה) כזו שאינה חיה לפי הכללים ומאמינה בתוהו ובוהו כמרכיב חיוני להנאה, ועל תרבות החיים באפריקה, ועל בחירות גורליות, לצד תהליך התפוררות הנישואין שלה. אבל זה ממש לא ספר על גירושין, אלא ספור אהבה למקום, לאנשים, לעצמי, על קבלה ועל לקיחת אחריות.

מרתק וכתוב יוצא מהכלל. אין קטע דל.

דרכה אנחנו נחשפים הן ליופיו של המקום והן לאכזריותו, ולייחודו של כל אחד מבני המשפחה.
אין סיכומים, גם לא ביקורת או שיפוט, אלא הבנה שבבסיס מרבית הבחירות שלנו אנחנו ניזונים ומושפעים מה-די.אנ.אי המשפחתי שלנו על כל היתרונות והחסרונות שבו.

מעורר מחשבה ובמילה אחת – מבריק !

וממש מתבקש לסיום הציטוט של לאו דז'ה- מגדולי הפילוסופים הסיניים :

"המושרש היטב – לא יחמוק
השתול עמוק – לא יעקר
הילדים נושאים בחובם
את אשר קבלו מההורים
ומזג ההורים עובר הלאה
קדימה לדורי דורות "

מומלץ בחום .

» ביקורות נוספות של אירית פריד
» ביקורות נוספות על לעזוב לפני בוא הגשמים