טרי הייז הוא בראש ובראשונה מספר סיפורים וזה מה שהופך את הספר הזה לכזה טוב.
לבד בתאטרון המוות הוא ספר מתח קצבי שמתחיל בחקירת רצח ומתגלגל לפרשיות ריגול וטרור עולמי. מיו נסבו הוא מתגלגל לרוברט לדלום ומשם לקן פולט ובחזרה. הספר מדלג בקלילות ,והמספר מרגיש בבית , בניו יורק , באפגניסטן , ברוסיה ובסוריה וגם ברצועת עזה. הוא מתפרש לכמה עלילות משנה שהיו יכולים להכיל כמה ספרים שונים ועדיין הוא מהודק מאוד. לעתים מהודק מדי.
הוא מופרך , כמובן, כמו רוב ספרי המתח ,אבל הבטחון של המספר שלו והירידה לפרטים שמעשירים את הספר ונותנים אמינות אבל אינם מתישים ומייבשים אותו מחפים על כך. ובעיקר , לפחות בשבילי , האהבה של הסופר לספר סיפור שנתנה הרגשה כאילו אני יושב ליד המדורה ומישהו מגולל מעשיה. זה התבטא בעיקר בעלילות ודמויות המשנה שהיו מפותחות ומלאות גם אם אלו היו דמויות שהופיעו לרגע.
בביקורת השלילית אפשר למצוא את צירופי המקרים המעט מוגזמים שיצר המספר , אפשר למצוא את האופן המתנשא והאובר פטריוטי של המספר ( הסופר הוא אוסטרלי המספר אמריקאי) , חוסר האמינות של תאטרון המוות – כלומר סוף ההצגה
( כל המרכיבים היו שם – אני פשוט הייתי בונה את זה אחרת – מזל שאיני כותב ספרים ) , אבל התוצאה הסופית היא מצוינת.
מילה על תרגום השם והעטיפה : באנגלית נקרא הספר I AM PILGRIM התמונה על הכריכה היא של טביעת אצבע על רקע בהיר, אני זוכר שראיתי את הספר באחד משדות התעופה במדפים של קידום המכירות ומעולם לא הייתי חושב לקרוא אותו. הוא נראה כספר מתח בנאלי עם שם בנאלי אחד מהפטריות שצצו אחרי "חשוב על מספר" ודומיו. השם "לבד בתאטרון המוות" , למרות שאינו דומה כלל למקור , והעטיפה השחורה של הספר שדרגו אותו , לטעמי , באלף מונים והיו בחירה נכונה.
זה אינו ספר מתח רגיל , הוא מסע מטורף בעולם והוא מצוין. מומלץ.















