ביקורת ספרותית על הארי פוטר והילד המקולל - הארי פוטר #8 מאת ג'יי. קיי. רולינג
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 8 בדצמבר, 2016
ע"י adielz


2001, אני בן 6, יושב באולם קולנוע ענק, לצדי כל המשפחה. בדיוק נגמרה ההקרנה של "הארי פוטר ואבן החכמים". אני מודה שאני לא זוכר הרבה מהתחושות, אני רק זוכר שבנסיעה חזרה אח שלי הגדול הסביר לי שקווירל הוא לא וולדמורט, אלא רק "נשא" שלו.

2004, אני בכיתה ג, קורא בפעם הראשונה את הספר הראשון בסדרה, ומתאהב. לא יעבור זמן עד שאקרא גם את השני שהשאלתי מחבר, ומייד אחר כך אקנה את הספר הראשון שממש קניתי מכספי שלי, "הארי פוטר והנסיך מאזקבאן". כשקראתי את הזפר הרביעי לאחר שיצא הסרט, הבנתי שמסתתרים בספרים עולמות ורבדים שאין בסרטים (כמובן). עוד לפני צאת הסרט החמישי כבר קראתי את הספר החמישי, והתאכזבתי עד דיכאון מהסרט. את השביעי והאחרון קראתי בכיתה ז, 2008, למחרת יציאתו. מהסרטים כבר לא ציפיתי לכלום.

אני מודה, אני מאוהב בסדרה הזאת. לא, זה בכלל לא סגנון הספרים שלי, להפך, הם ממש הברווזון המכוער של הספריה שלי. אבל כמו הברווזון, מסתתר בהם ברבור.

כשאני מנסה לנתח מה אני כל כך אוהב בהם אני לא מצליח להתמקד במשהו ספציפי. אולי זאת העלילה שהתבגרה איתנו, הקוראים. ואולי המציאות הדמיונית שכולנו היינו רוצים לחיות בה. אולי אלה עקרונות האהבה והטוב שמנצחים את הרע והשנאה. אך יותר מכל, הדבר שבזכותו הסדרה הזאת היא הצלחה מסחררת- הוא העושר העלילתי. המון המון מקרים קטנים של פיסקאות בודדות, רעיונות מזעריים שמבליחים בין סיפורי העלילה הגדולים, העומק הזה שבכל דמות ודמות.

ככל שהתקדמנו עם העלילה התחוורה לנו האמת, הסיפור לא כזה פשוט- הוא מסובך ומורכב וממצה רגשית אותנו, הקוראים. זאת אהבה אמיתית לדמויות, אני באמת מתגעגע אליהם, והייתי רוצה להמשיך ולשמוע עליהם עוד קצת.

[כל זה לא פותר את הביקורת הרבה שיש לי. את הארי עצמו, לדוגמה, אף פעם לא סבלתי. הוא תמיד היה מתנשא בעיניי והרבה פחות מוצלח מהאחרים, ממש לא דמות ראשית מעניינת. הייתי שמח אם הוא היה מת בהקרבה עצמית בסוף הסדרה.
רבות ההערות שיש לי על הספר, למשל איך יכול להיות שהם חוגגים חגים נוצריים?! חג המולד? באמת? הרי הם קוסמים! כולה ישו הלך על המים..
עוד דוגמה היא הניסיון המגוחך להיות בינלאומיים (בתי ספר מחול, גביע העולם וכו), כשבפועל וולדמורט הוא צרה קטנה של בריטניה. אפילו "משרד הקסמים" המדובר הוא רק עוד משרד בממשלת אנגליה, לא יותר מזה.
את הספר השלישי כולו היתי מבטל, או מכניס אותו כעלילת משנה בספר השני. הוא לא קשור לסיפור המסגרת, הוא לא מכניס שום דבר חשוב לעלילה- רק כמה דמויות, כמו לופין וסיריוס.
איך אפשר לשכוח את פרדוקס התמונות- מצד אחד הן תמונות מדברות ומייעצות, מצד שני- למה הארי לא לקח תמונה של דמבלדור איתו בכיס במהלך השנה השביעית? ולמה שדמבלדור המנוח והמצוייר יטרח לבקר בכרטיסי צפרדעי שוקולד? הזוי.
אוי, וכמובן, משפט הסיום הכל כך מעצבן. "והכל היה טוב". ]

--------
ואז יצא "הארי פוטר והילד המקולל".
תראו, זה מחזה. הוא לא מתיימר להיות ספר ואף פעם לא יהיה. את העושר העלילתי הפסדנו לכתחילה. אבל ג׳יי קיי היא רולינג, ורון הוא ג׳ינג׳י בין אם זה מחזה ובין אם לאו. ואם את "הקמצן" ו"בית הבובות" קראנו, אין סיבה שלא נאהב את "הילד המקולל". רק צריך חזכור שמחזה זה מחזה, על מגרעותיו וחסרונותיו.

ואכן, הספר (אמשיך להתייחס לזה בתור ספר, רק כי זה נוח יותר. בסופו של דבר אלה דפים כרוכים) שובה אותך מן העמוד הראשון. שוב הארי, שוב הרציף, שוב הרכבת, שוב הדמויות האהובות. נשבתי בזרועותיו כמו ילד קטן. העלילה מתוחכמת (בלי ספוילרים!), ומגיעה לשיאים חדשים. סצינת הכנסייה והצפייה של הארי מבעד לחלון ממש צמררה אותי.
אין מה לעשות, אני אוהב את העולם הזה, אני אוהב את הדמויות, אני אוהב את הקסמים, אני אוהב את הדקויות שרולינג יודעת להכנס אליהן בפשטות.

מבחינת המחזה, את הספר דמיינתי כמו את הספרים, חוץ מהפעמים הבודדות שבהן ממש מוזכרות הוראות-במה, בהן חזרתי לדמיין הכל על במה. משחק של הדמיון ושל הספר במחול מסורבל של עולם שכבר הכרתי עם הצגה שלא ראיתי.

אוהבי הארי פוטר יאהבו, אחרי הכל זאת עוד הצצה (קצרה מאוד אגב, שלוש שעות קריאה) אל תוך העולם שכל כך אהבנו ונגמר פתאום.
9 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
Doctor strange (לפני 8 חודשים)
קצת באיחור, אבל... הספר הראשון שקנית, "הארי פוטר והנסיך מאזקבאן"?
רימו אותך. מעולם לא קנית את הספר הזה, פשוט כי...
טוב, לא קיים כזה ספר.
תקן את טעותך ונסה שנית

חוץ מזה, הביקורת נהדרת ונכונה.
כוכב לכת (לפני שנה ו-10 חודשים)
"את הספר השלישי כולו היתי מבטל"
סליחה?
אחד הספרים היותר חשובים בסדרה אולי..
בעצם: "רק כמה דמויות, כמו לופין וסיריוס"
אהבתי את ה"רק" כמה דמויות.. -לופין וסיריוס במקרה שתי דמויות כל כך דומיננטיות ומשמעותיות..

אבל בכל אופן נהנתי לקרוא את הביקורת שלך.
האופה בתלתלים (לפני שנה ו-10 חודשים)
שנאתי את המחזה עד עצם נשמתי, אבל ביקורת נהדרת :)
אבק ספרים (לפני שנה ו-10 חודשים)
ביקורת נהדרת. הרגשתי אותך לאורך כל הדרך. שפכת אותי עם 'כולה ישו הולך על מים'...





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ