ביקורת ספרותית על הפינה של טריסטאן מאת אביבית משמרי
ספר מעולה

---

כשספר מעורר קירבה ויוצר בועה אינטימית שבה הקורא מושיט יד אל הדמות הבדיונית ומלווה אותה בנפתולי העלילה איך אפשר שלא להתאהב בו?
אישה נוסעת לאמסטרדם, אבל האישה אינה רק אישה. היא אמא. וכשאמא נוסעת לאמסטרדם, היא גוררת איתה גם את ילדיה שנשארו בבית, את השמרטפים, את הספקות שלה האם טוב עשתה כשנסעה? היא נושאת על גבה את בכי ילדיה, האמיתי או המדומיין, את קול אימה הנוזפת בה. את כל העולם כולו היא לוקחת איתה. ואז היא מקצרת את הנסיעה, מקדימה את הטיסה, ובכל זאת, היא מרגישה אשמה. מה שלא תעשה, כשאישה נוסעת לחופשה ומשאירה את ילדיה, היא נושאת על גבה את מטען האשמה. וזהו מטען כבד. בפרט אם האשמה נוגעת לא רק להווה אלא למעשה שהיה בעבר. מעשה שהיא משתוקקת לתקן, לכפר, לשנות. לחבר בין העבר להווה באמצעות מתיחת קשת דמיוניות בין הקצוות, בין מי שנמצא בחיים לבין מי שאיננו.
וכמה שהיא רוצה להשיל מעליה את כל המטען הזה, ללכת ברחובות שהלכה פעם, להיזכר בתחושות, להחיות טעם של בירה וצ'יפס, ולמצוא מקום שאליו היא יכולה להיות שייכת. מחדש. ואינה יכולה. כי המטען שהיא נושאת מנכיח את אשר אבד. במקום לעורר תקווה, הוא מנפץ אשליות. הדבר המוחשי היחיד, כך נדמה הוא קול בכיו של בנה, הנשמע מרחוק ומתסיס את כעסה על עצמה. על שנסעה, על שחיפשה.
בשפה יפה כל כך הולך ונחשף הפער בין הזיכרון של איריס אודות עצמה לבין מה שחייה הפכו להיות ואולי היו תמיד. ולא רק שלה, אלא גם של אנשים שהכירה. הסובייקט כנקודת התייחסות שעומדת במרכז מתגלה כיצור פלואידי, נתון לפרצי זיכרונות, שמגשש בידיים מושטות קדימה אחר מה שהלך לאיבוד, ומגלה, שאי אפשר להשיב דברים על כנם, אי אפשר לעטוף אותם במעטפת של שקרים, סיפורים , המצאות, או אומנות. אבל אפשר לנוע עם השינוי. והתנועה הזו במרחב, בין חולון לאמסטרדם, היא בעלת ערך. התנועה היא חשובה משום שהיא מתחילה שרשרת של התרחשויות, והתרחשות יכולה לבשר שינוי. ומזערי ככל שיהיה, השינוי יכול לשאת גלעין אותנטי של תקווה. לעצמה ולאחרים. והוא יכול להיות המענה לתחושה המתמדת של איריס הגיבורה שהיא מבוססת בפספוס תמידי, שמשהו לא עובד, שמצריך תיקון.
ספר נפלא, מרגש, מעניין ומפתיע. קראתי את הספר, וחשבתי כמה אני רוצה להניח יד על כתפה של איריס ולומר לה את מה שאולי ראוי לומר לפעמים לעצמנו: אל תדאגי, הכל מסתדר. יהיה בסדר. ולהתכוון לזה.

» ביקורות נוספות של שרית
» ביקורות נוספות על הפינה של טריסטאן