ביקורת ספרותית על שותף סוד - מסיירת מטכ"ל ועד המוסד מאת דני יתום

---

כמה עובדות על הכותב, אני לא קורא לו סופר כי הוא פשוט חסר כל עינין.
קראתי את הביקורות האחרות ופשוט אין מה להוסיף לדבריו של קודמי.אבל אני אוסיף גם אוסיף.
כמה עובדות על האיש:
יתום ניחן לדעתי בתכונה מאוד בולטת של הצמדות למטרה. הוא יכניס במוטיבציה שלו את כל האנרגיה כשהיא מכוונת היטב כדי להשיג את מטרתו. ובנוסף לאנרגיות , יתום גם יוציא את לשונו הארוכה אשר גם היא מכוונת למקום ספיציפי מאוד , ויבצע איתה ליקוק שכל כלב יכול רק להתקנות בנוכלות הזאת.
חוץ מתכונות אלה, שחלקם אינם שליליות כלל , יתום הוא אדם איטלגנטי מאוד ובעל שכל ישר. הוא יודע על איזה צד מרוחה החמאה ולצד הזה הוא חותר ללא לאות.
דני נולד למשפחה שצריך להוולד בה. הוא עבר מסלול שכל אדם איטלגנטי צריך לעבור בו, והעיקר יש לו כוכב ענק שמאיר עליו וזורה עליו מאורו וכך האדם זוכה בכל הטוב שבעולם
בקיצור, טוב להיות דני יתום וטוב להשתייך לשבט של יתום.
עכשו אני מבקש להאיר נקודה מסוימת שיותר ויותר אני שם לב אליה.
רב הגנרלים שיצאו מהצד השמאלי של המפה הפוליטית ניחנים בקוצר ראיה מבחיל. במיוחד שמטילים עליהם עבודה של דיפלומטים מקצועיים .בשלב מסויים בזמן המשא ומתן עם אסאד האב, יתום וכל החברים ( איתמר רבינוביץ לדוגמה), היו כל כך בטוחים במטרה ( השגת שלום ) בכל מחיר, כאשר על המשקל הם בכלל לא מעמידים את העתיד הרחוק קצת יותר מקצה אפם.
הם כל כך מחוברים למטרה תוך הזנחה והתעלמות מכל הנתונים שמצביעים ונותנים תמונה אחרת, ושהתוצאה ממעשה זה היא מישכון עתידה של מדינת ישראל וחשיפתה לסכנות שברגע מסויים יסכנו אפילו את קיומה הפיזי של המדינה. ומה שהורג אותי, כשהרגע הזה מגיע ומסתבר שטוב שהמשא ומתן לא מיצה את עצמו כי מי יודע איפה היינו היום עם המצב בנוכחי בסוריה.ומה שהורג אותי זה שאף פעם, אבל באמת אף פעם הם לא יודו בטעותם, ואליהם אפשר להוסיף את אנשי אוסלו , או כפי שהם נקראו נערי פרס המזהירים ואליהם אפשר להוסיף גם את שטמון פרס ואת המזרח התיכון החדש שלו ובתור נקודת תוספת האביב הערבי החביב שבטח מוסיף לרעיונותיו המון עוצמה ודיוק ודבקות למטרה.
לא ממליץ על הספר הזה ובטח שהוא איננו מהווה לבנה בבסיס ההיסטוריה הפוליטית של מדינת ישראל.
מיותר בהחלט.
טוביה

» ביקורות נוספות של tuvia
» ביקורות נוספות על שותף סוד - מסיירת מטכ"ל ועד המוסד