ביקורת ספרותית על החוחית מאת דונה טארט
ספר מעולה

---

תיאו דקר הוא נער צעיר שגר עם אמו במנהטן. אביו עזב את הבית, והם מנסים להסתדר בלעדיו. בגלל איזה אירוע בבית ספר, הוא מפסיד לימודים בבוקר אחד ויוצא עם אימו לתערוכה במוזיאון. בעת ביקורם מתרחש פיצוץ ואימו נספית באסון. תיאו נשאר לבדו ורשויות הרווחה מנסות למצוא לו משפחה אומנת.
כשביקר בתערוכה ראה תיאו את ציור החוחית, והתאהב בו. מיד אחרי הפיצוץ, זקן חביב ייעץ לו לקחת את התמונה.
התלאות שתיאו עובר הן רבות ומכוונות, האנשים שפגש, התפניות בעלילת חייו שהובילו אותו למקומות שונים ומשונים באמריקה, הן רבות ומגוונות. ביחד עם כל התלאות הוא מבין שהתמונה שחמד לעצמו היא פריט רב ערך ועלו על חסרונה, והשבתה נעשית עניין לא פשוט בכלל.
זהו ספר עבה מאוד (מעל 800 עמודים) והוא כתוב בצורה רגישה שנוגעת ברגשות באופן מדוייק. בחודשים האחרונים למדתי את השכול על בשרי, ויכלתי להזדהות עד כאב עם התיאורים של תיאו על התייחסות החברה ליתום שהינו, ועם געגועיו העזים למה שכבר לא ישוב.
למרות הביקורת האישית שפיתחתי על תיאו הבוגר, ועל אופני ההתמודדות שלו עם החיים, אני מוצאת את הספר הזה מקסים ונוגע ללב.
ממליצה לקרוא ולא לוותר עליו.

» ביקורות נוספות של תמר-מילים
» ביקורות נוספות על החוחית