ביקורת ספרותית על השעה לילה מאת לודמילה פטרושבסקיה
ספר מעולה

---

מה קורה כאשר אדם חי בתוך דירה קטנטונת, כאשר הקירות הולכים וסוגרים עליו, והצליל היחיד שנשמע בבירור הוא קול טחינת עצמות במטחנה ישנה מעבר לקיר? מה קורה ליכולת של אדם כזה לאהוב את ילדיו, את נכדיו, כיצד מציאות חיצונית מטורפת מעצבת את יחסיו עם בני אדם אחרים, עם שכניו?
בעיניים של קוראת שחיה את חייה בחברת שפע דמוקרטית, הטקסט זרק אותי למציאות אחרת, שמנכיחה את הרעיון שחברה מעוותת לא זאת בלבד שפוגעת באופן שבו בני אדם אחרים מתייחסים אחד לשני, אלא מעוותת את נפשו של הפרט שחי בתוכה. ואז נשאלת השאלה כשנפש מעוקמת כל כך, מה נותר מההגדרות של אדם, אישה, אם, סבתה, מיחסים בין האנשים הקרובים אליך? האופן שבו אדם תופס את עצמו ואת חייו. זוהי מציאות המוצגת בטקסט שמעמיד דמות מלאה, מורכבת, שנלחמת בכלים דלים על היכולת לשמור על מספר מרכיבים שהופכים אותה בעיני עצמה ליצור אנושי: שרידים של נשיות, אהבתה לנכד שלה, והתעקשותה שהיא "משורר", כלומר התעקשות על "הרוח". כאלומות אור דקיקות שלושת המרכיבים האלה מאירים את חייה של הגיבורה שנושאת אותם כצלב על גבה.
מומלץ.

» ביקורות נוספות של שרית
» ביקורות נוספות על השעה לילה