ביקורת ספרותית על טימבוקטו - ספריה לעם #464 מאת פול אוסטר
ספר בסדר

---

מסופר כאן על הכלב מיסטר בונס ועל הבעלים שלו וילי גורביץ' ועל המסע שהם עוברים בדרכם למצוא את המורה של וילי משכבר הימים. וילי הוא סוג של סופר וכשהוא היה צעיר הוא כתב יצירות משלו שרק המורה שלו באמת נחשפה לכישרון שלו והעריכה את כתיבתו והייתה ביניהם התכתבות. בנקודה שבה וילי ומר בונס יוצאים לדרך הבריאות של וילי לא טובה בגלל ההרגלים הרעים שלו, למרות שוילי אדם לא יציב במיוחד וחולה הוא תמיד העריך את מיסטר בונס ודיבר אליו כשווה אל שווה והעריך אותו ומיסטר בונס העריך את וילי עד כמה שכלב יכול להעריך את אדונו. ככה הם משוטטים להם ברחבי בולטימור עד לנקודת שבירה מסויימת בעלילה אשר בזכותה הקריאה הפכה להיות בעבורי יותר קלילה וזורמת. עד לאותה נקודת תפנית אני פשוט לא התחברתי לקשר הזה שהיה של מיסטר בונס עם וילי ובעיקר למונולוגים המייגעים של וילי והשיחות האלו בנוגע לטימבוקטו, למרדנותו של וילי ולסיפור חייו כשהוא התחיל ליצור את היצירות שלו והסיפור המוזר ללמה הוא קיבל את הכינוי וילי ג' כריסמס, כל זה פשוט חלף לי מעל הראש ואני לא יודע למה כנראה שפשוט לא התחברתי.

רק אחרי שמיסטר בונס עובר מיד ליד מאדון אחד למשנהו הספר התחיל להיות מעניין יותר לקריאה ונסבל בעבורי. בעבורי הקטע הכי מעניין היה כשמיסטר בונס הגיע אל משפחת הג'ונסים זה העניק לספר קצת יותר אור וזרימה בעבורי הרבה יותר ריאליזם וארציות. יש בספר גם הרבה תובנות מעניינות בנוגע לאופי של כלבים תובנות בנוגע לחוש הריח החזק של הכלב וניתן לראות את האהבה של פול אוסטר לכלבים שאני גם שותף לה, עד כמה הם קרובים לבני האדם ומהווים חלק בלתי נפרד מהווי החיים האנושי וכל זה מעניק פלוס נוסף לספר לדעתי. סך הכל ספר בסדר לא גרוע ולא טוב אלא פשוט בסדר. בעבורי ההתחלה הייתה מייגעת אבל ההמשך מצויין הלוואי והייתי מתחבר יותר לקשר האמיץ של מיסר בונס עם וילי אבל זה לא יצא לי. אני מקווה שספרים אחרים של פול אוסטר יהיו טובים יותר מטימבוקטו.

» ביקורות נוספות של ראנסיק
» ביקורות נוספות על טימבוקטו - ספריה לעם #464